“נכון, "יומני הסודי ביותר" הוא לא ספר עמוק. הוא לא מרגש, לא מטלטל, לא מותיר רושם. אבל בכנות: למי אכפת? הספר הזה (וכך גם כל הבאים אחריו בסדרה) מספק 45 דקות של צחוק, ואם לא זה- לפחות חיוך על שפתיים. זה ספר כיפי וקליל, שמומלץ לקרוא כשרוצים לצחוק קצת, להשתחרר ולנקות את הראש. מה גם שבכל אחת מאיתנו, ולו בבת הקודרת/בוגרת/חכמה/צינית ביותר, יש ג'יימי קלי קטנה שמחכה לפרוץ החוצה. עוד דבר: ציורים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הדבר המדהים הוא, שמתי שאני מציירת ואין לי כוח להשקיע- הציורים שלי יוצאים בדיוק כמו אלה של ג'ים בנטון! אולי זה היה עוד גורם בהזדהות שלי עם הספר. סה"כ ספר קליל וטיפשי אבל עושה טוב על הנשמה. הוציא אותי מדיכאון כמה וכמה פעמים...(:”

“ספר וסדרה ללא רמה, השפה על הפנים, שיעמם אותי עד מוות. היה קשה לי להתחבר לעלילה ולא נהינתי בכלל מקריאת הספר. אני טיפוס שאוהב רק ספרים ברמה גבוהה, מיוחדים, קלאסיקות, ספרי מופת. מי שזה לא הסגנון שלו, יאללה, תנסו. ומי שמסכים איתי - אל תחשבו אפילו לנסות את הסדרה. אין בזה שום טעם.”

“הספר הזה מאוד נחמד ומשעשע. יש לי רגעים שכיף לי לקרוא אותו ויש לי רגעים שאין לי כוח לשים לב אליו. אם אני חוזרת מעוצבנת הביתה אז לפעמים אני הולכת לחדר, מתחילה לקרוא אותו וחוזרת מהחדר עם חיוך על הפנים ♥. הרבה פעמים אני קוראת אותו לפני השינה ובבוקר אני תמיד עם מצב רוח טוב.”

“ספר מצחיק ביותר. אני מוכנה להוריד את הכובע בפני מלך הסדרה. רק להכיר את הדמויות (ואת כלב הביגל הרצחני בפרט) גרם לי להימאס מהצחוק של עצמי, למרות שאח שלי לא רגיל לקרוא ספרים כאלה הקראתי לו רק תמונה אחת (למרות שאני לא זוכרת איזו) ואחרי זה הוא ישב איתי בערך חצי שעה על כל שאר התמונות בספר שמצחיק מכל בחינה. הבדיחות לא מבוססות על בדיחות שחבר שלך יכול לספר לך, וזה טוב שהסופר ישב וחשב על כל בדיחה ובדיחה. ומהניסיון שלי לחשוב על בדיחות לספר, תאמינו לי -זה לא קל- אני יכולה לומר חד משמעית שיותר קל לכתוב בדיחות שמדובר מנקודת מבט שלך, אבל יותר קשה לגרום לדמויות האחרות לומר או לעשות דברים מצחיקים. הדמות של החברה-הביריונית-הכי-טובה גרמה לי לחשוב איך אני הייתי מסתדרת עם ילדה כזאת ולמה ג'יימי בכלל מסתובבת איתה. למרות כל השאלות שלי הספר גרם לי לצחוק ולפעמים גם לבכות מצחוק. ג'יימי היא ילדה תמימה בדרך מסויימת, אני זוכרת שהיא כתבה "זה היה הצבע הראשון בחנות הרביעית שחיפשתי בה". הדמויות בעלות אופי, ולמזלינו הן לא שטוחות ורדודות אחרת לא היה נוצר ספר כל כך מדהים! אי אפשר לשכוח את הספר המוביל שסחף אותי אל תוך הסדרה .”

“נכון, "יומני הסודי ביותר" הוא לא ספר עמוק. הוא לא מרגש, לא מטלטל, לא מותיר רושם. אבל בכנות: למי אכפת? הספר הזה (וכך גם כל הבאים אחריו בסדרה) מספק 45 דקות של צחוק, ואם לא זה- לפחות חיוך על שפתיים. זה ספר כיפי וקליל, שמומלץ לקרוא כשרוצים לצחוק קצת, להשתחרר ולנקות את הראש. מה גם שבכל אחת מאיתנו, ולו בבת הקודרת/בוגרת/חכמה/צינית ביותר, יש ג'יימי קלי קטנה שמחכה לפרוץ החוצה. עוד דבר: ציורים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. הדבר המדהים הוא, שמתי שאני מציירת ואין לי כוח להשקיע- הציורים שלי יוצאים בדיוק כמו אלה של ג'ים בנטון! אולי זה היה עוד גורם בהזדהות שלי עם הספר. סה"כ ספר קליל וטיפשי אבל עושה טוב על הנשמה. הוציא אותי מדיכאון כמה וכמה פעמים...(:”

“ספר וסדרה ללא רמה, השפה על הפנים, שיעמם אותי עד מוות. היה קשה לי להתחבר לעלילה ולא נהינתי בכלל מקריאת הספר. אני טיפוס שאוהב רק ספרים ברמה גבוהה, מיוחדים, קלאסיקות, ספרי מופת. מי שזה לא הסגנון שלו, יאללה, תנסו. ומי שמסכים איתי - אל תחשבו אפילו לנסות את הסדרה. אין בזה שום טעם.”

“הספר הזה מאוד נחמד ומשעשע. יש לי רגעים שכיף לי לקרוא אותו ויש לי רגעים שאין לי כוח לשים לב אליו. אם אני חוזרת מעוצבנת הביתה אז לפעמים אני הולכת לחדר, מתחילה לקרוא אותו וחוזרת מהחדר עם חיוך על הפנים ♥. הרבה פעמים אני קוראת אותו לפני השינה ובבוקר אני תמיד עם מצב רוח טוב.”

“ספר מצחיק ביותר. אני מוכנה להוריד את הכובע בפני מלך הסדרה. רק להכיר את הדמויות (ואת כלב הביגל הרצחני בפרט) גרם לי להימאס מהצחוק של עצמי, למרות שאח שלי לא רגיל לקרוא ספרים כאלה הקראתי לו רק תמונה אחת (למרות שאני לא זוכרת איזו) ואחרי זה הוא ישב איתי בערך חצי שעה על כל שאר התמונות בספר שמצחיק מכל בחינה. הבדיחות לא מבוססות על בדיחות שחבר שלך יכול לספר לך, וזה טוב שהסופר ישב וחשב על כל בדיחה ובדיחה. ומהניסיון שלי לחשוב על בדיחות לספר, תאמינו לי -זה לא קל- אני יכולה לומר חד משמעית שיותר קל לכתוב בדיחות שמדובר מנקודת מבט שלך, אבל יותר קשה לגרום לדמויות האחרות לומר או לעשות דברים מצחיקים. הדמות של החברה-הביריונית-הכי-טובה גרמה לי לחשוב איך אני הייתי מסתדרת עם ילדה כזאת ולמה ג'יימי בכלל מסתובבת איתה. למרות כל השאלות שלי הספר גרם לי לצחוק ולפעמים גם לבכות מצחוק. ג'יימי היא ילדה תמימה בדרך מסויימת, אני זוכרת שהיא כתבה "זה היה הצבע הראשון בחנות הרביעית שחיפשתי בה". הדמויות בעלות אופי, ולמזלינו הן לא שטוחות ורדודות אחרת לא היה נוצר ספר כל כך מדהים! אי אפשר לשכוח את הספר המוביל שסחף אותי אל תוך הסדרה .”