ביקורת ספרותית על ההרצאה האחרונה מאת רנדי פאוש
ספר בסדר

---

על הקריאה:

האישה המליצה על ספר לא קשה ומרגש, זורם בקלות ולא מצריך משאבים רגשיים ושכליים מוגזמים. וכיוון שזה בדיוק מה שהתאים לי, אז לקחתי, ותוך כמה ימים (מהירות שיא אצלי) סיימתי אותו.

ואכן, זה בדיוק מה שהיה. הוא קל לעיכול, פשטני לא אחת, נוגע ללב בדיוק במקומות הצפויים (כמה מובן, כאשר הכותב הוא חולה הנוטה למות ופורש לפנינו את משנת חייו למען ילדיו הקטנים, אישתו, ולמעננו).

והספר מהנה. מהנה כמו המבורגר דשן עם צ`יפס וקטשופ. טעים ומתעכל בקלות. וזו המגרעה העיקרית שלו. הוא נורא אמריקאי – מין ילדותיות שכזו בגישה לחיים. הכל (כמעט) צבוע בשחור-לבן, כמעט ללא צבעי אפור (כפי שהוא מעיד על עצמו). הוא לא מהסס להשתמש בקלישאות נדושות ואף מצהיר על עצמו ככזה תוך הבאת דוגמאות. הוא נותן טיפים לעבודת צוות נכונה – נכון, אבל בהחלט פשטני ומתאים לתלמידים צעירים ואמריקאים שכמותו. ולהלן, להתרשמותכם מהעומק (עמ`142):

· "התנהגו נכון בפגישה: הכל מתחיל בהיכרות ראשונית..."

·"מצאו נושאים משותפים: כמעט תמיד תוכלו למצוא מכנה משותף עם אדם אחר..."

·"נסו להיפגש בתנאים הטובים ביותר: ודאו שאיש לא רעב, עייף או סובל מקור..."

·"השאירו את האגו מחוץ לחדר: כשאתם דנים ברעיונות, רישמו אותם ותנו להם כותרת. הכותרת צריכה לתאר את הרעיון, לא את מי שהגה אותו..."

·"שבחו זה את זה..."

·"נסחו את אפשרויות הבחירה בצורת שאלות: במקום לומר..."

ולסיכום:

ספר ראוי, נוגע ללב בילדותיותו הנוגה והטראגית (גם מרקו לא מצא את אימא), מספק אמיתות נכונות על החיים, בקורס למדעי החיים שבמכינה. ראוי לקריאה כפאסט-פוד, אבל אל תצפו להרבה יותר.

» ביקורות נוספות של עופר D
» ביקורות נוספות על ההרצאה האחרונה