אינני זוכר מהיכן נפלה עליי ההשראה לקרוא את הספר, אך זו הייתה החלטה טובה.

הסיפור מעניין, וחורג מהתבנית המצופה של רומן-אצולה-בריטית-ויקטוריאני טיפוסי. עליי לציין שה"חפירה" לתוך הירהורי הלב של הדמויות, המתמתחת על פיסקאות שלמות, הביאה אותי לא פעם לבצע "דילוג לפנים". אני לא נוהג לקרוא רומנים מהסוג הזה, אך הפעם זה היה שווה את זה.

למעיין בכריכה האחורית , מצויין שהספר של הסופרת ג'ורג' אליוט (כן זו היא ולא הוא) "שנוי במחלוקת". עיון בהערות האנגליות על הספר מראה שהמילה המקורית היא : "controversial". זוהי מילה מכובסת ל-"שערוריתי".

מה שערוריתי ? אני משאיר את זה לקורא. (רמז- היהודים מנצחים בסוף, ולך תדע איך זה השפיע על לורד בלפור)
ולמי שאין זמן לשני כרכים, שלמען האמת, כתובים באריכות מעייפת הטיפוסית לז'אנר - יצאה סידרת טלוויזיה (BBC כמובן) המבוססת על הספר.

הרומן נכתב ב1876 ובהחלט "עבר" את מבחן הזמן.
'דניאל דרונדה' מאת ג'ורג' אליוט.
תרגמה לעברית: אלינוער ברגר

כתוב להפליא. יש אומרים שהצהרת בלפור נכתבה בהשפעת הספר.

להלן ציטוטים נבחרים:

"אינני סבורה שהיא מרשימה את הבריות בדרך כלל כקשת תפיסה.", "אמא," אמרה גוונדלין בנימה נוזפת, "אני טיפשה באופן מצודד וזקוקה שיבארו לי כל דבר - כשהמשמעות נעימה."

"אפשר שהמקרה מוזר, יוצא דופן בצורתו, אבל בעיקרו אין הוא נדיר. הפנטיות אינה שכיחה כפשיטת רגל אבל אם נתייחס לפנים השונות שהיא לובשת, נמצא אותה בשפע."

"בני אדם יכולים לחלום בהוכחות, לגזור עולם דמיוני בדמות אקסיומות, הגדרות והנחות, ולסיים בהוכחה על דרך השלילה החתומה ב Q.E.D (משל - מה שרצינו להוכיח). שום נוסחאות של חשיבה לא ימלטו אותנו, בני התמותה, מן התפיסה הפגומה של העניין שאנו אמורים לשקול. עלינו להיות סבלניים כלפי הארעיותצ הלא נמנעת של החשיבה האנושית שלנו. לקולומבוס היו אי אלה רשמים על עצמו שאנו מכנים דעות קדומות, והוא השתמש באי אלה טיעונים שאינם טובים בעינינוף ואולםפ היו לו אי אלו רעיונות מעשיים נכונים, והוא ניחן בסבלנותו הלוהטת של הגאון לממשם לטובת המין האנושי. העולם החליט לבוז למי שאטמו אוזניהם לדבריו של קולומבוס."

"דומה שמשפחת כהן רוחשת לך חיבה," אמר דרונדה ברגע שחצו הוא ומרדכי את סף הדלת. "ואני להם," ענה מיד. "בקרבם הולם לב של בני ישראל, הגם שהם כסוס ופרד, אין הם מבינים אל את המשעוך הצר שהם פוסעים עליו."

"מאותה הסיבה שהאנשים החכמים ביותר בארץ אינם מצליחים להכניס את עצמם או את דעותיהם לפרלמנט," אמר פש המוכן והמזומן. "משום שעומדים מולם בולי עץ רבים מדי."

"שתיקה. יש שמגיע הרגע שאפילו בעל מצויין שהפסיק לעשן בתקופת החיזור והתחייב חגיגית פחות או יותר, מנהיג לראשונה את עישון הסיגרים במחיצת אשתו, בהסכמה שבשתיקה שתיאלץ להסתגל לכך."

"בני ובני בני שוכנים כאן, מלוכדים ואמידים.
השתנו הזמנים כאן, במגנצה, מאז נטבחו בני עמנו בהמוניהם משסירבו להיטבל לנצרות בהמוניהם: השתנו מאז הביא קרל הגדול את אבותי מאיטליה הלום, להחדיר שמץ של תרבות באחינו הגרמנים הגולמניים.
וכדי להשיג זאת הוצרכנו אני ובני דורי ללחום. ימים רעים עברו על צעירינו, אך את הדברים האלה השג השגנו: בהשקט ובבטחה אנו צוברים עושר, והשכלת גרמניה כולה ניזונה ומדושנת מן המוחות היהודיים - הגם שלא תמיד הם נוצרים את לבם היהודי.
האם נותרת בור גמור בכל הנוגע לחיי עמך, בחור?"

מרתק לקרוא ספר שנכתב על ידי אנגליה בת המאה ה-19, קודם ימיו של הרצל, המבשרת את הלאומיות היהודית.

הספר הינו לכאורה רומן מתמשך, בו דמויות שונות ומשונות עם אהבות, שנאות, קנאות, רדיפת בצע ושאר סיפורי רומן ידועים. ואולם מתחת לפני השטח, ולאחר מכן על פניו ממש, הולכת ונוצרת דמותה של יהדות המחפשת את עצמה. יהדות שנמאס לה להדחק אל כותלי הגטו והיא מחפשת הגדרה עצמית מחודשת, ותחיה לאומית.

ציפיתי לרומן נוסח ג'ין אוסטן, וקיבלתי מסה יהודית נלהבת.

שבשוליה מתרחש רומן מעניין כשלעצמו.

מומלץ בחום