הביקורת של נועם נכונה המעניין המרתק הוא שבני אדם בתנאים בסיסיים בתקציבים זעומים יחסית. יכולים לקחת על עצמם "מפעל חיים" שהשפעתו ומימדייו לא פחותים מנחיתת האדם על הירח. חקירת מוצאן של 414835 מילים והגדרתן תוך שימוש בכמעט שני מיליון מובאות.
ניתן להשוות עם פירוש התלמוד של עדין שטיינזלץ שפתח פתח לעולם שלם שבעצם היה סגור בפני הציבור הרחב.
שטיינזלץ חי בתוכנו ומפעל חייו ישמש בדורות הבאים כמפתח לצפון ביצירה הגדולה ביותר מבחינת היקף ועומקים שנכתבה על ידי בני אדם מאז ומעולם.

גבריאל גרסיה מארקס הוא אחד הסופרים הגדולים בני זמננו לכן זכה לפרס נובל ולעניות דעתי בצדק.
ביקרתי במקומות המתוארים בספר.
האוירה שמתוארת בו ממש לא השתנתה קרטחנה הנמצאת לחוף הים הקריבי מתוארת נפלא.
אולי אין הספר מתעלה לרמת מאה שנות בדידות שהוא נחשב לחשוב בספריו אך בהחלט ראוי לקריאה ומהנה.

החיים כמשל - החיים כבצל
בשנות השבעים היה הספר "להיט" בקרב בני הנוער והצעירים. מבקרי הספרות למיטב זכרוני התפעלו מהספר פחות. לאחר שמנחם בן המבקר הספרותי ואיש ה"אח הגדול" חזר ןציין שהספר הוא מהספרים הטובים שנכתבו חזרתי וקראתי בו. ליתר דיוק עיינתי היות שאת הספר קראתי בצעירותי וכבני הדור התרשמתי שמסתתרת שם אמת גדולה שאיני מצליח להגיע לפשרה.
"עגנון לצעירים" אז כעת כבר לא. יסלחו לי מעריציו אך הספר בעיני משול לא למשל לבצל. כמסירים גלד אחר גלד ומצפים למצוא משהו . מוצאים שבעצם אין שם . מלבד תיאורים וחזיונות של צעיר מוזר למדי. שנוהג להקשיב לאדמה ולהיחשף ולחשוף אחרים לגחמותיו.
אין בספר שום חדש, שום תובנה עמוקה ששווה את מאמץ הקריאה.
יש בספר תיאורים רבים של בני אדם ומצבים בחלקם קיצוניים מאד. הרבה מאד "נריקיזם" לא מעבר לכך.
אל תחפשו שם מדריך לחיים. או ספר שמשנה תפיסות עולם.
בכל זאת נתתי לו "כיכוב" בשל מעמדו המיוחד בספרות העברית.
אשמח אם קוראים שקראו את הספר יועילו לסביר לי את מה שאני לא מצליח לזהות ומה אני מפסיד.
יתכן שהביקורת שלי נובעת מקשיים שלי בהבנת הנקרא.
או באי יכולתי להעמיק לכל הרבדים הנסתרים (מעיני). כאמור בקריאה חוזרת הייתי מגדיר אותו כספר גחמות של אדם מוזר -לא מופלא שידע לתאר היטב את תחושותיו אבל מעבר לכך לא מצאתי בו משהו בעל ערך. שמעלה אותו לרמת אחד הספרים העבריים הטובים שנכתבו.

יש אלוהים /האשליה הגדולה של הדת
מי אתה ריצ'רד דורקינס "פישפש אבולוציוני" "גרגר אבק קוסמי" הנושא בגוגלתו גרמים בודדים של חומר אפור המכונה "מוח" שתעז לקום ולקבוע בנחרצות קביעה מסוג זה?
מיליוני בני אדם חשופים ליומרה מטופשת של איש מדע ויכוונו את חייהם מתוך תפיסת עולם כביכול "רציונלית" המכחישה קיום של ישות שבעצם בן אנוש אינו מסוגל להגדיר אותה או להבין את מהותה.
לדורקינס כמו לכל אחד מאתנו אין יכולת לשפוט בנושא.
כשלמדתי בבית ספר תיכון היה המורה לתלמוד-רופא בתחילת דרכו. אחד התלמידים שאל כיצד מתיישבת האמונה הדתית שלו עם היותו חוקר/איש מדע.
תשובתו נחרטה בזכרוני הוא הגיב באופן הבא:ציפור ניזונה מפרי בלשלשת של הציפור נמצא זרע הפרי. הזרע הקטנטן גדל לעץ גדול מימדים. החוקרים בהחלט התקדמו בהבנת הדרך שבה הזרע נובט וגדל. אך התעלומה הגדולה אינה ה"איך" אלא המדוע. במילים אחרות מה היא המוטיבציה-המניע שמביא את הזרע או כל נברא ביקום להשתנות, להתפתח. לכך אין למדע תשובה.
המדע עוסק בכיצד-באיך אך אינו מסוגל לתת תשובה כל שהיא למדוע ללמה.
ריצ"רד ד' קובע שאלוהים הוא אשליה תפיסת עולמו מבוססת על תורות מדעיות-ריצר"ד ד' טועה ומטעה מיליוני בני אדם משום שבמוחו המוגבל-מוח אנושי מעז לקבוע בנושאים שאנוש כנברא לא מסוגל כלל לעסוק.
לשאלת המדוע אין ולא תהיה לו תשובה - יש להניח שעד שלא תהיה התגלות אלוהית. (בצניעות רבה אני מניח שההתגלות האלוהית היא בכל רגע נתון בכל מקום ביקום נמצאות "תביעת אצבעותיו".) בני אדם כנבראים אינם מסוגלים להבין את המהות הזו המכונה בפיהם "אלוהות". רצ'רד מתיימר לדעת ומכריז בספריו הנמכרים ומעורכים מאד (על ידי רבים בארץ ובעולם).
עוד הערה לסיום- ספר שכזה מביא לתפיסת עולם ניהליסטית -כפירה בקיום ערכים והתוצאות לכך ידועות.

ד"ר קרוי נחשב לאחד ההוגי הדעות הפופלרים בשנות ה-80. תורתו כוללנית מאד. ולמעשה מציגה עולם המבוסס על יחסים "רציונליים" בכל נושא.
למעשה כל קשר שבין אדם לבין סביבתו הוא מבחינתו "חוזה" של תן וכך.
על פי תפיסה זו עולם יהיה הוגן יותר אם בני אדם ידעו להגדיר את קשריהם ויפעלו על פי האינטרסים הפרטיים .
קרוי נעזר בעריכת ספרו בדן בן אמוץ שקיבל את תורתו. מענין לקריאה בעיקר שמקשרים למידע שיש על האיש עצמו תולדות חייו וסופו.... (מומלץ לעיין בערך "משה קרוי" בויקיפדיה).

יצחק אייזנשטיין היה מורה לטבע במיכללה ע"ש ילין בירושלים .מפעל חייו היה הגדרה (זיהוי) של פרפרי ארץ ישראל. היה לו אוסף גדול מאד של פרפרים שאותם היה משמר. היה מאד דייקן וקפדן. האלבום שהוציא מכיל תמונות ומגדיר של פרפרי ארץ ישראל.
לא ידוע לי על מומחה בתחום זה שהמשיך את פועלו. לכן למיטב ידיעתי האלבום הוא נכס בעל ערך לכל חובב טבע.
בנוסף הוציא שלושה אלבומים נוספים שנושאם פרפרים ורפרפים.

הספר כולל שש עשרה תחזיות בתחומי חברה, כלכלה, בטחון, בטווחים של עשר עד חמישים שנה. מתבסס על מודלים בנושאים שצוינו. הכותב אינו מתיימר לנבא אך פותח בפני הקורא שער לניתוח תהליכים בהווה ומשמעיות שיכולות להיות לתהליכים אלו בעתיד. גישתו מדעית לכן אינו מתיימר לנבא אלא להציע מתוך גישה ענינית אובייקטיבית במידת האפשר ניתוח תהליכים ומשמעותם
הספר נכתב בשנת 2008 כך שלמעשה ניתן לבדוק כבר עתה
בחלק מהנושאים את כיווני ההתפתחות.ולהשוות עם התחזיות.

לא נראה לי שספר העוסק בהתעללות בילד בן חמש ובאימו משובח ככל שיהיה ישמש אותי לבילוי זמני הפנוי!!!!

מי אני שאכתוב ביקורת על בלזק. אחד מגדולי הסופרים של צרפת , מגדולי הסופרים בכלל.
כדי להבין את האיש ואת כתביו מומלץ לקרא את אחת הביוגרפיות שנכתבו על האיש. ספור חיים מורכב מאד בתקופה שהשפיע ולמעשה משפיעה עד היום על מהלך חיינו. התקופה שלאחר המהפכה הצרפתית והאיש גר בפריז-כאשר זכרונות המהפכה ונפוליאון אחריה עדיין משאירים את רישומם.
אז ככה אומן כתיבה אדיר אבל היות שאופיו ואופי התקופה חייבו אותו לכתוב ספרים רבים בפרק זמן קצר יחסית אז הכתיבה היתה עבודתו למחייתו ומתגלים אי דיוקים בפרטים ומתגלים יצירה של דמויות סטריאוטיפיות. (גם היהודים לא אהודים עליו ובהחלט יוצר סטריאוטיפ של יהודי).אבל יחד עם זאת כמו שמוצרט כתב מוסיקה שמימית כך בלזק בתאוריו את נפש האדם, את המקומות, את תקופתו-הספרים אינם מתישנים ובזה ממדדת גדולת סופר. הוא חד ראיה מכיר היטב את תכונות בני האדם-תכונות שאינן משתנות. בספרו זה בעמודיו הראשונים מבקר גיבור הספר בחנות ובה מקבל את עור היחמור-בעל החנות קשיש אומר את דברו. מילותיו של האיש משאירים את הספר על שולחן הכתיבה שלי מזה שנים. ואני חוזר וקורא שורות אלו. כמו קטעים בספרו אבא גוריו שגם שם ההזדהות עם התבטאויות אנושיות מצביעה על גדולתו של הסופר למרות שהספרים מתורגמים , למרות שעברו שנים רבות מאז נכתבו כמו יין טוב טעמם רק הולך ומשביח. ככל שאני מתבגר יותר האיש לא זכה להגיע לגילי ההבנה שלו, יכולת התאור שלו ברמה גבוהה כמו מוצארט ובטהובן במוסיקה, כמו מיכאל אנג"לו בפיסול. מדובר בנכסי תרבות מהמעלה הראשונה. צר לי שנילמדים בבתי הספר-בני הנוער אינם מסוגלים בגילם להבין את עומק הכתיבה, גם עם מורים איכותיים קריאת כתביו דורשת בגרות אישית. סבלנות ונכונות להתמסרות.