"יש אנשים הנרתעים מלהישיר מבטם ביצירת אמנות, משום שהם מתייראים מבורותם שלהם...אם אני יודע שאני יודע, ייתכן שאוכל להעז להביט..."
הרשיתי לעצמי להיתלות ב"אילנות גבוהים" ולהשתמש במשפטים אלה, שכתבה הנזירה ונדי בקט, בהקדמה לספרה המקסים - "סיפורו של הציור", ונראה לי שאכן קלעה לליבם של רבים מאיתנו.
הספר "הציירים הגדולים", הסוקר את חייהם ופועלם של חמישים ציירים, משנת 1400 ועד שנת 1956, אינו מנסה להתמודד עם ספרה של בקט - המעמיק והמפורט יותר - והוא מוגש בצורת קלה יותר, ופחות מרתיעה, כ"ספר לעם" של גדולי הציירים, ומביא את סיפור חייהם, התקופות בהן חיו ויצרו - ויחסי הגומלין שהיו בין הצייר ותקופתו.
בספר ניתנים הסברים למגוון נושאים כמו:
מה הם מאפייניו של אומן דגול (לפי השקפת המחבר).
יחסי העבודה שהיו בין האומנים לפטרוניהם, ואספנים שונים.
מה היה מעמדו של האומן.
אומנים שונים ששברו מוסכמות ולא "הלכו בזרם", ועוד.
לצורך המחשה - לוקח המחבר תמונה, בדרך כלל מוכרת של הצייר, ובעזרת קווים היוצאים מהתמונה, מגדיל פרט זה או אחר, ונותן הסברים מלומדים, ומאד ברורים - על הדברים שלדעתו יש צורך להאיר.
כל צייר מתפרס על שני עמודים, שבהם אנו זוכים גם להצצה על מאורעות היסטוריים בתקופה הרלוונטית.
בנוסף, מובאות "בקטנה" "יצירות מפתח", בה שמות ציורים נוספים של הצייר (מתי צוירו, והיכן הם מוצגים), ומשפט או שניים שנאמרו על ידו, או שנאמרו עליו - ע"י אומן אחר.
רק טעימה קטנטונת מהציורים המובאים, והמייצגים חלק קטנטן מהאומנים:
מיכלאנג'לו - יום הדין.
בוטיצ'לי - אביב (פרימוורה).
דה ווינצ'י - מריה של הסלעים.
ואן אייק - ציור המזבח של גנט (מורכב משנים עשר חלקים).
רובנס - שלום ומלחמה.
והציור המאוד ריאליסטי והמקסים של דלקרואה - החירות מובילה את העם.
נראה לי די והותר...
לסיום, אם חשקה נפשכם להציץ ולהיפגע מהנושא, בכיף, הצעתי להתחיל עם ספר זה - הקליל והמזמין יותר, ורק אז להמשיך לליגה של הגדולים - "סיפורו של הציור".
נהניתי מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
