הקמעמארק קורזם2הקמע מאת מארק קורזם ספר חובה !!!!!!מבוך של זכרונות אודות ילד יהודי שנמלט לבדו כשיחידה נאצית פשטה על הכפר, ברח ליערות שם גילתה אותו כיתת חיילי אס אס לטבים והפכו אותו לקמע שלהם במשך המלחמה העניקו לו מדי צבא והוא הצליח לשרוד את המלחמה האיומה ולהפנים את יהדותו.... רק בגיל שישים מספר לבנו ההמום את עברו ויחד חוזרים לחקור את עברו המזעזע...אי אפשר להניח את הספר לשניה (גם לא לשבריר שניה)
בית הקופיםואנסה וודס0חמישה כוכבים לספר כל כך יפה ..... מעקב אחרי קופים בקוסטה ריקה,מעלות השחר עד השקיעה..מרתק עד כמה הקופים דומים לאדם או אולי האדם דומה לקוף..תקראו ותחליטו....
בזה הביתאורנה לנדאו1קראתי את הספר ולא יכולתי להניחו מהיד...ההתמודדות של אם עם בנה השונה כל כך מאחיו הבכור ...וההשוואות בניהם... בן אחד היא מעודדת ואוהבת וגאה בכל השגיו כשהשני נרמס תחת לשונה החריפה...עד לאובדן שליטה מובהק והשלכת חפץ שפוגע בעיינה ובנפשה.. בצורה כל כך אמינה ומדוייקת כותבת לנדאו את סיפרה בזה הבית..ואני ממליצה בחום..
סטונרג'ון ויליאמס2ספר יפהיפה.... זורם קולח כייף לקרוא אותו בלי הרבה התחכמויות.. ספר של פעם... כמו שאומרים על משהו כשמתגעגעים לטעם האמיתי....
יונים בטרפלגרסמי מיכאל4סמי מיכאל סופר אהוב עליי במיוחד,יודע להכנס ללב האדם.. בעדינות,בלי לפגוע בשום עם מתאר את זאב שחונך בישראל למשפחה ניצולת שואה,נושא ערכים טוב לב ונאמנות, ומצד השני את המשפחה הפלשתנאית החמה הסובלת הפצועה..אנו רואים וקוראים על המצב הקשה הזה שאין בו שום תיקווה לגישור מידי יום בתיקשורת והספר חותם בסוף מר....לאורך כל הספר פחדתי שהגיבור ישנה את עורו ויבגוד במאמציו יחזור למשפחתו, מולידו...אך השכיל המחבר לסיים באלגנטיות עצובה את הסיפור.....
חשד לשיטיוןמאיה ערד0כתבתי בפורום ביקורת לספר אחרי שקראתי כמעט ממחציתו... בהתחלה מאד מאד השתעממתי, כמה חופרת הדמות המרכזית, ודי, מספיק יש כאלה בסביבתנו הבורגנית....אך לאט לאט בצורה משכנעת לחלוטין מצליחה הסופרת לגעת בנקודות רגישות אנושיות שבהחלט גורמות לנו לחבב אותה ...לקרוא ולא לפספס...
ג'ירפה לא עפהרינה פרנק מיטרני1סליחה על הביקורת הקשה פשוט ביזבוז זמן, רציתי ספר קליל אחרי שקראתי לבד בברלין, ובהחלט אהבתי את סיפרה המצחיק שנון כל בית צריך מרפסת מהרתי לקנות את גירפה לא עפה קראתי את כל הספר והתבעסתי קשות
עד שיום אחדשמי זרחין2מאד מזכיר לי את אותו שלומי מככוכבים של שלומי פלוס הדקדוק הפנימי של גרוסמן, הדמויות התערבבו לי בראש משני הסרטים הגדולים....
שנת החתולשרה אנג'ל2טלי רוזן, קרימינולוגית בסטאז' במשטרה דולקת אחרי פדופיל מסוכן. ספר מתח משובח שמתכתב עם פרשת נאווה אלימלך. לעיתים קשה לקריאה הכניסה למוחו המעוות של הפדופיל ואף מצמררת. כתוב נהדר, מתובל בהומור העוקצני של אנג'ל. ולצערי אקטואלי מאוד. מרגיש חובה להעלות כאן את הסיפור של הילדה היימנוט קסאו מצפת שלא יתמוסס. נקווה לבשורות טובות. 5/5 כוכבים בסולם מאני. מומלץ.
שנת החתולשרה אנג'ל9אני לא חובבת כלל וכלל ספרות ישראלית אבל כתיבתה של שרה אנג׳ל מדהימה אותי כל פעם מחדש. היא מכירה ממקור ראשון את העולם התחתון ולכן כתיבתה מדויקת להפליא. הכתיבה של שרה אנג׳ל קלילה ושנונה אך סיפוריה אינם קלילים ופשוטים כלל וכלל. קראתי את כולם ואני מאוד ממליצה!!!
שנת החתולשרה אנג'ל7לשרה אנגל כתיבה מאוד יחודית שאני באופן אישי אוהבת, שנת החתול ביחס לשני ספריה הקודמים פחות טוב אך עדין כתיבה משעשעת יום יומית אם זאת אינטלגנתית ניכר שנעשה מחקר לפני כתיבת הספר ולכן הוא אמין. סך הכל ספר טוב מה שהרס אולי זו רמת הציפיה....
שנת החתולשרה אנג'ל6ספר מתח. שרה אנג'ל יודעת תמיד איך לרתק ולסחוף את הקוראים. סיפור שיש בו הכל ,אהבה , סקס, פשע, רצח, תעלומה, חקירות, פדופילים, סוטי מין ועוד.. קיים גם המון הומור, שגורם לצחוק גדול. היו לא מעט דפים מיותרים, הסיפור נסחב עוד ועוד ועוד.. בסה"כ ספר טוב ומומלץ.
שנת החתולשרה אנג'ל4לאחרונה תקף אותי משבר קריאה קליל. ניסיתי כמה וכמה ספרים שיחלצו אותי ממנו ללא הועיל, עד שנתקלתי בספרה של אנג'ל שישב על המדף וחיכה בסבלנות לתורו (כלומר, ליום הכיפורים הקרוב). לבסוף החלטתי לקרוא את הספר, פשוט כי נורא התחשק לי כבר לשקוע לגמרי בתוך ספר והמתנה עד ליום כיפור לא באה בחשבון מבחינתי. ואכן, שרה אנג'ל כהרגלה לא מכזיבה (הסתייגות קלה: את "בחורים טובים" טרם קראתי ודוקא שם אני חוששת מאכזבה, על סמך הידוע לי על הספר, אבל דיה לצרה בשעתה - בשלב זה אנג'ל מסמנת אצלי רצף של הצלחות). בספר הזה מופיעים כל המרכיבים שעושים את הכתיבה של אנג'ל למרתקת בז'אנר מותחני הפשע/ אימה למיניהם: הומור שחור - הרבה מאוד הומור אבל לא בצורת דחקות מטופשות אלא כחלק מסגנון הדיבור של חלק מהדמויות (כמו הדמות הראשית שהיא קרימינולוגית צינית או צמד השוטרים ה"עממי" שמטריד אותה), תיאורים מתוך ה"פנים" של עולם הפשע/ העולם העברייני - בספר הזה (להבדיל מ"מלאך או שטן" שהתמקד באסירות או מ"נקמה" ו"בחורים טובים" ששם הדגש הוא יותר על העבריינים) כאן הדגש היה דוקא יותר על המשטרה (שוטרים, אנשי מז"פ), וגם דמויות גרוטסקיות שנדמה שכל אחד מאיתנו נתקל בשיבוט שלהן במציאות (כמו האחות הרוחניקית ובעיקר האחות הנובורישית והמעצבנת). אבל מעל הכל התפעלתי מהתיאור של דמות הרוצח. הרגשתי תחושה דומה לקריאה ב"חייבים לדבר על קוין" של ליונל שרייבר או "שתיקת הכבשים" של האריס מהבחינה הזו שתיאור הפסיכופת היה מדוייק ואמין להפליא. כל מי שמתמצא ולו קצת בקרימינולוגיה או לפחות באפיון של קרימינלים יאבחן שלפניו כותבת שעשתה שיעורי בית. ואכן, מתברר שאנג'ל עשתה עבודת תחקיר יסודית וממושכת (באחרית הדבר היא מציינת שכתבה את הספר במשך 5 שנים ושנעזרה בקרימינולוגית המתמחה בעבירות מין ובבניית פרופילים של חשודים בעבור המשטרה), היא מכירה היטב את פרטי תיק הרצח המזעזע של נאוה אלימלך ז"ל, וכן מקרים נוספים של ילדים שנעדרו או נרצחו באותן השנים (1982 - 1983) ושקושרו לתיק אלימלך (אחת הסברות שהועלו היא שחולה נפש אחראי לרציחתה של אלימלך ושל עוד שלושה ילדים, על סמך פרופיל שנבנה חיפשו אחריו בבתי חולים לחולי נפש), ברור לגמרי שניצן אליפז מהספר היא נאוה אלימלך (ראשי התיבות זהים, עובדות המקרה דומות - היעלמות ברחוב ראשי בבת ים בשבת בצהריים) אלא שדוקא בנקודה הקריטית והיא השאלה מה קרה לה וכיצד היא נעלמה ונרצחה אנג'ל נוטלת לעצמה את החירות להציע פתרון לתעלומה שנותרה בלתי פתורה עד היום והפתרון הזה נשמע הגיוני ונבנה באופן מצויין לאורך הספר. העובדה שהספר מבוסס על מקרה אמיתי, מזעזע ולא פתור, היא נקודת זכות גדולה מאוד בעבורו, שכן היא מוסיפה למתח הטבעי שיש בעלילה. מה גם שככל הידוע לי לא נכתבו ספרים נוספים הקשורים בפרשה. ובכל זאת, אי אפשר בלי (קצת) הסתייגויות: היתה לי קצת בעיה עם הסיום וכאן מטבע הדברים לא ארחיב את הדיבור שכן אני לא רוצה לעשות ספוילר. אבל בגדול, הרגשתי שאפשר היה להאריך אותו קצת. מלווים את הקרימינולוגית ואת הרוצח במשך כ"כ הרבה עמודים רק בכדי להגיע לסיום שביחס לשאר הספר הוא קצר למדי (ומצד שני, שמחתי שהוא לא נמרח על פני עשרות עמודים של מתח מורט עצבים כי ככל שאני מתבגרת קשה לי לעמוד במתח שכזה לאורך זמן). נקודה נוספת שהיתה לי קשה היא תיאור ההתעללות בחתולים. זה אמנם מאפיין מובהק של מרבית הרוצחים הפסיכופתיים (שזו עוד נקודה לזכות האמינות הבאמת מעוררת השתאות שיש בבניית דמות הפסיכופת), כאשר בד"כ בשלב מוקדם בחייהם הם מתעללים בבע"ח ורק אח"כ "עולים מדרגה" ועוברים לבני אדם, ובכל זאת - הרשיתי לעצמי לדלג על שני העמודים שעסקו בכך. אבל חוץ מזה, ואלה הן באמת נקודות שוליות יחסית, אין ספק שמדובר בספר מהסוג של "אי אפשר להניח מהידיים". ועל כך שוב מגיע שאפו אדיר לאנג'ל, שלדעתי - היא בין כותבות ספרי המתח/ פשע הטובות שיש לנו. לסיכום: מומלץ בחום, שובר מחסומי קריאה וגם אופצית קריאה לא רעה בכלל ליום כיפור.
שנת החתולשרה אנג'ל2קראתי בפחות משבוע והפנמתי כל עמוד ועמוד עד לרמה בה תיארתי את שרה אנג'ל יושבת וכותבת את הספר ומתמודדת עם דילמות מוסריות שקשה למוח האנושי להתמודד איתם. יחד עם זאת, עלו בפני הדמויות והסיטואציות ואפילו נכנסו לעולם החלומות שלי. חבל ששרה "הידרדרה" והחלה לכתוב ספרים שטותיים במקום ספרים מעולים וסוחפים כדוגמת "נקמה" ו"שנת החתול".
שנת החתולשרה אנג'ל1עלילה רדודה ושטחית , הכלאה בין סיפור רציחתה של נאווה אלימלך ובין רציחתו של דני כץ מחיפה. המחברת משתמשת בתאורים סופרלטיביים מגוחכים , לא אמינים על גבול החולניות !
שנת החתולשרה אנג'ל1קראתי את הספר ביומיים. קריאה קולחת ומותחת. לצערי מצאתי בספר כמה שגיאות כתיב... ממש מאכזב. היו רגעים שלא לגמרי התחברתי לסגנון הכתיבה, אבל זה כבר עניין אישי. בגדול, שווה קריאה.
שנת החתולשרה אנג'ל1שרה אנגל הינה סופרת מוכשרת בטירוף. ספר מותח, מרגש, מצחיק ואפילו מפחיד. טלי רוזן מתמחה בקרימנלוגיה, עושה סטאג' בתחנת המשטרה בתל-אביב, באחד הימים מתבצעת חטיפה ורצח של ילדה קטנה, טלי מחליטה לרדוף אחר הרוצח באופן אישי, החלטה שעולה לה בביטחון חיי בנה... דמויות ססגוניות וכתיבה זורמת ממומלץ (לא לילדים מתחת ל- 18)