• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שיר המיסיון

שיר המיסיון

מאת ג'ון לה-קארה

הביקורת של ענת

תמונה של ענת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
שיר המיסיון

שיר המיסיון

מאת ג'ון לה-קארה

הביקורת של ענת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ענת
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מירב
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

לה-קארה, אמן ספרי הריגול, כתב הפעם ספר שונה במקצת.
הבסיס: ריגול, פעילות בין-מדינתית; הוא עדיין הבסיס המוכר שמאפיין את לה-קארה, ונכתב על הצד הטוב ביותר.
אבל הדמות המרכזית, של ברונו סלבדור, מתעלה הפעם על הציר העלילתי עצמו.
סלבדור מוצא את עצמו, באופן לא צפוי, בסיטואציה שבה גורלה של מדינה שלמה נתון בידיים שמשחקות בה. שוב. הוא עד למעשים סודיים, בניגוד להוראות.
מנגד, גם בחייו האישיים עליו לקבל כל מיני החלטות גורליות.
הבחירות של ברונו סלבדור ושל דמויות נוספות בספר, הן אלה שמובילות אל הסוף, שקשה לדעת האם הוא היה צפוי מראש או לא, אבל בלי שום ספק, עבור סלבדור הוא היה הכרחי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tuvia
tuvia
1קורא|גיל ממוצע67|0%נשים

על המבקרת

תמונה של ענת

ענת

ותיקהעורך
חברה מזה 19 שנים
102 ביקורות•4 נבחרות•226 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ענת
ענת
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות102
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה226
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת45ספרות מקורית23מדע בדיוני ופנטזיה10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ענת

איילת השחר

איילת השחר

איריס בת יעל

ספר קטן - פשוטו כמשמעו - ולכן נוח לקחת אותו בתיק לכל מקום כדי לקרוא, וכדאי לקרוא אותו.
"איילת השחר" מתאר היבטים של המציאות הישראלית (בעיקר), דרך עיניו של אלוהים, באמצעות דיאלוגים עם אישה בשם תהילה... ואנחנו לא תמיד נראים כל כך טוב בעיניו. אולי משום שאנחנו באמת כאלה?
למרות הנושא הלא-פשוט, הספר כתוב בצורה צינית ומושחזת, שהופכת את הקריאה לקלה יותר מחד, ומעוררת מחשבה עלינו (כישראלים) מאידך.
בהחלט שווה למצוא כמה שעות פנויות - כאמור, ספר קטן - ולקרוא אותו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מתחת לכיפה השקופה

מתחת לכיפה השקופה

סטיבן קינג

כבר ידעתי ספרים יותר מוצלחים של סטיבן קינג.
צריך להיות אמריקאי כדי להתחבר טוב יותר לחלק מהדמויות. הדמות של ביג ג'ים רני, למשל, מבוססת על אדם אמיתי - דיק צ'ייני... מי שלא חי ונושם את הפוליטיקה האמריקאית, לא יכול להבין את הניואנסים שבדמות (כנראה שבאמת היה לי פה כשל).
הרעיון לכשעצמו טוב - מה בעצם גרם לכיפה השקופה לכסות יום בהיר אחד עיירה שלמה, בדיוק בגבולותיה? היישום קצת ארוך מדי, אבל ניתן לצלוח את הקריאה בקלות יחסית, הודות לסגנון הכתיבה המוכר והידוע של קינג.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

דניס ליהיין

לא ראיתי את הסרט, אבל כן קראתי את הספר (עם כריכת הסרט... זה מה שהיה על המדף בספריה, אז לקחתי; יש גבול גם לבררנות. חוץ מזה חשוב התוכן, לא הקנקן).
דניס ליהיין הוכיח שוב - מבחינתי - שהוא סופר גדול. "שאטר איילנד" הוא ספר מרתק, שמומלץ רק למי שלא הרס לעצמו את עלילה וראה כבר את הסרט.
מדובר ברומן מתח פסיכולוגי מרתק, תרתי משמע, שקשה להניח מהיד. לא מדובר בספר אימה, אבל האמת שנחשפת מעוררת חלחלה נפשית; לא מהסוג של מתקפת חייזרים או רוח רפאים זדונית, אלא יותר מהכיוון של פחד קמאי שאולי מקנן בכולנו... יותר מזה יהיה ספוילר וגם... לכו תקראו את הספר. מקסימום תחליטו שהוא לא היה לטעמכם. אלא אם אתם מראש לא בעניין של פסיכולוגיה, אז תוותרו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מייסטרים דגולים

מייסטרים דגולים

תומס ברנהרד

אזהרה:
מדובר בפיסקה אחת ויחידה שמתמשכת על-פני 170 עמודים!
אין פרקים, אין מרווחים לנשימה, אין הפסקות.
פיסקה אחת א-ר-ו-כ-ה ומתמשכת, ולמען האמת גדושה בהכל מכל וכל (פילוסופיה, אמנות, חיים ומוות ו... זה רק על קצה המזלג), עם דמות ראשית - רגר - יוצאת דופן בהשקפותיה על העולם.
אז אם גם אתם חיים עם הפרעת קשב וריכוז, הרי שצפויה לכם חוויית קריאה מזוכיסטית להפליא; סבל מענג בצורה מעוותת להפליא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מגנוס

מגנוס

סילבי ז'רמן

"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר?
אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות -
מטלטל!
ובהרחבה -
"מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה.
אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אחרת. זווית שצריך open mind כדי לעכל אותה נכון, לחשוב אותה כראוי ולאפשר לה לחדור למקומות הקוגניטיביים הראויים לה.
ולאורכו ולרוחבו, "מגנוס" (שניהם - כבר ציינתי?) מטלטל רגשית. קשה שלא להיטלטל ביחד עם הגיבור, אלא אם תופסים את עמדת הצופה הנייטרלי. ובמקרה של הספר הזה, זה אפשרי (כמו תמיד), אבל אז מאבדים משהו חיוני.

אני לא אוהבת להשתמש באמירה "ספר שחייבים לקרוא"... אין חובות מלבד בשיעורי ספרות.
אבל "מגנוס" הוא ספר שצריך לקרוא. בשביל עצמך. לא בגלל חובה כלשהי.
ולו רק משום שסילבי ז'רמן בראה דמות בלתי נשכחת, בתוך עלילה מהממת (מלשון shocking) כאשר הקיטועים הדוקומנטריים רק מדגישים את הצורך לעצור מדי פעם, לקרוא קטע כזה או אחר שנית ולהמשיך הלאה מתוך ידיעה, שעבורי זה ספר שעוד אחזור אליו בעתיד, ויותר מפעם אחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
משהו קרה (1993)

משהו קרה (1993)

ג'וזף הלר

כשסיימתי לקרוא את "משהו קרה" הבנתי ש... משהו קרה!
ראוי לציין שהספר לחלוטין לא מתאים למי שמחפשים ספרים "נקיים" - הלר משתמש בשפה גסה ובוטה, שאומנם חיונית לעלילה (אם אפשר לקרוא למה שקורה בספר 'עלילה'), אבל בהחלט לא מתאימה לעדיני הנפש, רכי הנשמה וכאלה שלא יכולים להסתדר עם אהמ... נוכחות מרובה מדי של האיברים האינטימיים בספר שהם קוראים (כולל השימוש באיברים הללו).
אם מתגברים על המשוכה הזו, מי שהדבר מהווה משוכה עבורו, אפשר לצאת למסע אל תוך עולמו הפנימי של בוב סלוקום, גיבור הספר.
וזה מסע מפרך... כזה שמתואר ללא כחל ושרק, בלי לייפות את המחשבות, דעות, רגשות ושאר המרכיבים שיוצרים את עולמו הפנימי של האדם.
וכשקוראים את "משהו קרה", אפשר להתחלחל לעתים מהדמות של בוב סלוקום, אבל אם מסירים לרגע את המרחק שבין "האני הקורא" לבין "הדמות שבספר" ומאפשרים לכנות לבצבץ מגלים, שיש הרבה מאוד קווי דמיון בין אותה דמות פיקטיבית שברא ג'וזף הלר, לבין כל אחד ואחת מאיתנו - בתחומי חיים שונים, כמובן.
מה שעשויה להיות מחרידה היא, הכנות שבה הלר מגיש את הנושאים לקורא. אולי מצב של כנות יתר; חשיפת יתר.
זו הכתיבה המיוחדת כל כך, של סופר מוכשר להפליא, שיכולה "לשחק" כך עם הקורא. אם הקורא מוכן לשתף פעולה.
שווה לצאת למסע הזה, למרות התרגום המיושן קמעה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מקום לאהבה אחת

מקום לאהבה אחת

כלנית וסר-אוחיון

"בגלל" הספר הזה הלכתי לישון כמעט ב-6:00... לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. הייתי חייבת לדעת איך הוא מסתיים.
שלושה סיפורים של שלוש נשים, שמסופרים כולם בגוף ראשון.
שלוש הנשים (נעמי, תמר וסשה) לא שייכות בדיוק למיינסטרים החברתי של המציאות הישראלית, וכל אחת מהן מספרת על החיים בשוליים מנקודת המבט שלה. וגם - כיצד כל אחת מהן רואה את השתיים האחרות, הן ביחס לעצמה והן ביחס לסביבה.
זהו ספר ביכורים של וסר-אוחיון, אך מדובר בספר בשל ובוגר. הפרקים קצרים וקלים לקריאה, בניגוד לעלילה; הניגוד הזה מטעה לפעמים. הוא לא ממש קל לעיכול - אבל שווה כל דקה של קריאה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
נקמתה של מימי קווין

נקמתה של מימי קווין

שירלי קונראן

אני נהנית לקרוא רומנים הסטוריים, משום שלפעמים זו דרך מרתקת ללמוד קצת הסטוריה (תלוי עד כמה המחקר שערך המחבר היה יסודי) - השילוב בין עלילה בדויה לבין רקע הסטורי אמיתי מאפשר טעימה מ"פעם" בדרך שאינה מכבידה, לעומת ספרי עיון.
ולכן, הספר הזה משך את תשומת ליבי, מהיותו רומן הסטורי.
ויש בו את המוטיב הזה, בלי שום ספק - הרקע של התפתחות הבידור לקהל הרחב (תאטרון, קולנוע וכו') בתחילת-אמצע המאה ה-20.
אבל, לדעתי, עד כמה שהעלילה מבטיחה בהתחלה, אפשר היה לקצר את 579 העמודים של הספר ל-300 בערך. מ"רומן הסטורי" מתפתחת אופרת סבון דביקה ומעייפת, וכל הרקע ההסטורי הולך לאיבוד.
מצאתי את עצמי קוראת ותוהה "למי זה אכפת בכלל?"...
וזה כמעט מעצבן, משום שבבסיס יש פוטנציאל למשהו טוב, אבל הוא מתמוסס ככל שהעלילה מתארכת ונמתחת.
אמת היא, שאני אלרגית לאופרות סבון, ואולי מי שאוהב את הסגנון הזה יצליח גם להתחבר יותר לספר.
לדעתי מדובר בהחמצה אחת גדולה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
משחק הדמים

משחק הדמים

דיויד מורל

טוב לדעת שהספר הזה הוא הבסיס לסרט "רמבו: משחק הדמים". זה המקום להתוודות - לא ראיתי ולו סרט אחד מסדרת הסרטים של "רמבו". ובהתחשב בספר, אין לי ספק שהעיבוד הוא עיבוד חופשי מאוד (גם לא הייתי רוצה לראות את סילבסטר סטאלון רץ בעירום מלא בכל מיני מקומות, אבל זו אני...).

"גיליתי" במקרה את הספר בספריה, וקפצתי על התגלית משום שאני אוהבת לקרוא את דיוויד מורל.
זה ספר הביכורים שלו. ראשון מבין רבים וטובים. וכבר כאן אפשר לראות בקלות את סוד הקסם של מורל.
בניגוד לספרים אחרים ששייכים לז'אנר, קשה לומר מיהו בעצם הגיבור של הספר. יש פה שניים. תרתי משמע.
מאבק המוחות הוא בין שני גיבורי מלחמה:
ויל טיסל, מפקד המשטרה המקומית שזכה בעיטור כבוד על פעולה במלחמת קוריאה, ומנגד ג'ון רמבו שזכה בעיטור כבוד בעת שלחם בווייטנם.
אבל יותר ממאבק מוחות, כמובן שמתנהל פה גם מאבק על החיים.
ונשאלת השאלה "למה?"... וגם "האם כל זה הכרחי?"
כדי לענות על השאלות הללו, צריך להכיר את טיסל ורמבו. משום שאם היה שם אחר שראוי לספר, הרי ש"משחק המניעים" מסביר הרבה יותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת

ביקורות נוספות על "שיר המיסיון"

שיר המיסיון

שיר המיסיון

ג'ון לה-קארה

ברונו סלבדור, המכונה סָלבו, הוא בן לאב לבן ואם שחורה, שהתחנך בבית ספר של המסיון במזרח קונגו. כישוריו בתרגום סימולטני של שפות אפריקאיות, חלקן נדירות, הופכים אותו למבוקש על ידי גופים רבים. המודיעין הבריטי מבקש ממנו להשתתף במשימה חד פעמית, תרגום בעת פגישה חשאית. בפגישה זו נועדים יחדיו ראשי מיליציות ממזרח קונגו עם נציגי תאגיד מערבי בנסיון לחולל הפיכה פוליטית.

לכל אחד מהצדדים בפגישה יש אג'נדה מוצהרת, על פי רוב לא כשרה לגמרי, אך גם אינטרסים סמויים ושיקולים הידועים רק לו. במשחק הכוחות המתנהל בפגישה, סָלבו הוא המווסת, המקיים והמשמר. הוא מתחזה ליודע רק חלק מן השפות, אך מעביר למפעיליו תרגומים מן הנאמר בניבים שעל ידיעתם אין הוא מצהיר.
מי הוא התאגיד המערבי? לכל אחד מהמשתתפים ברור כי אין הוא אלא כיסוי לגוף רב אינטרסים. אך האם עומד מאחוריו הביון הבריטי, או שמא מועצה של אנשי הון ושלטון המניעים את אנשי הביון. האמנם שירות המודיעין עוור לכך שהוא מתומרן, או שנוח לו לחבור אל אנשי העוצמה בוייטהול?

סָלבו מאמין כי הוא עובד עבור הטובים וכי מעשיו משרתים את הצדק. מצפונו מונע על ידי חינוכו הדתי ואמונתו היא כי יש להביא רווחה למזרח קונגו. חבל ארץ זה סובל מעוני, מלחמות וניצול מזה שנים, וסָלבו מאמין כי יש במעשיו קירוב הקץ לעוולות אלה. אך ככל שהפגישה מתארכת האמת מתגלה לעיניו וחוש המוסר שלו מתקומם. האם הוא ישאר לקדם את העוול, או שיתמרד ויפרוש מתפקידו? או שמא תתגלה לו דרך שלישית, התואמת את התודעה הפרו-אפריקנית המתעוררת בו.

לה-קארה הוא אמן ראשון בתחומו בכתיבת ספרים על עולם המודיעין, כבר מאז "המרגל שחזר מן הכפור" וה"חפרפרת". ספריו האחרונים, ו"שיר המיסיון" ביניהם, משתמשים בפעילות הביון כרקע בלבד, ועיניינם האמיתי הוא הפסיכולוגיה האנושית. גם כאן, אין לו מתחרים. "שיר המיסיון" מציג אדם מורכב הנתון למכבש לחצים. מורכבותו ניתנת לפתרון תוך התייחסות לכל מרכיביה וליחסיהם ההדדיים. תוך שימוש בפלאשבקים מעברו של סָלבו, ממחיש לנו לה-קארה את הכורח כי העלילה תעבור ממצב אחד למשנהו. זהו מעין דטרמיניזם עלילתי, במובן בו המבנה הנפשי מכתיב את מעשיהן של הדמויות, ולכן כדי להתחקות אחר העלילה הקורא מוכרח להבין את נפש הדמויות.
בניגוד לאיאן פלמינג, יוצר ג'יימס בונד, אין דמויות חד מימדיות אצל לה-קארה. לכל פן יימצֶא פן נגדי, ולכל נטיית לב יצוץ איסור הגודר את תחומה.

לספר יש אמירה פוליטית נוקבת. האימפריאליזם רע, יש לשחרר את מזרח קונגו, ויצר לב האדם רע מנעוריו. הדת משחררת, אך הממסד הדתי מעוות את הנפש. הקונפליקט בין הלבן לשחור אינו ניתן לפתרון לפני הנמכת האני וביטולו. לאלו המזדהים עם אמירות אלו, מובטחת קריאה מהנה. אחרים, שאולי יחושו ניתוק למצוקותיו של סָלבו, יתענגו על חדות ראיה פסיכולוגית שאין שניה לה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
שיר המיסיון

שיר המיסיון

ג'ון לה-קארה

לא הבנתי מה ההתלהבות מלה-קארה, לא הצלחתי להתחבר לספר והרגשתי שהוא פשוט חסר עלילה. יותר מדי דמויות שאי אפשר להבדיל בינהן, המון ביטויים בשפות זרות ואיזו קנוניה פוליטית-כספית מסובכת, שנאלצתי לסמוך על דעתו של הגיבור בעניין שערוריותה, כי פשוט לא הבנתי מה הלך שם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מירב
שיר המיסיון

שיר המיסיון

ג'ון לה-קארה

ג'ון לא קארה חוזר אלינו עם עוד סיפור שמרכזו אפריקה המנוצלת עי גורמים מערביים נצלנים. הסיפור הקודם שלו בז'אנר הזה היה "הגנן המתמיד". בספר זה סלבו מתורגמן הצמרת ממוצא מעורב קונגולזי ואירופי נשכר לסוף שבוע של ועידה חשאית בה מנסים גורמים עלומים ורבי כח למכור/לקנות את עושרה של מזרח קונגו. סלבו המצפוני מנסה בכוחותיו הבלתי אפשריים לנסות ולשנות את מה ששמע בכורח תפקידו. זהו שוב ג'ון לה קארה הסופר המעולה במיטבו.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•רוני
דירוג
דירוג
2.0
לפני 15 שנים

“לא הבנתי מה ההתלהבות מלה-קארה, לא הצלחתי להתחבר לספר והרגשתי שהוא פשוט חסר עלילה. יותר מדי דמויות שא”

3/4
ביקורות על שיר המיסיון
הבאה
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 17 שנים

“ג'ון לא קארה חוזר אלינו עם עוד סיפור שמרכזו אפריקה המנוצלת עי גורמים מערביים נצלנים. הסיפור הקודם של”