ביקורת ספרותית על שיר המיסיון מאת ג'ון לה-קארה
ספר טוב

---

ברונו סלבדור, המכונה סָלבו, הוא בן לאב לבן ואם שחורה, שהתחנך בבית ספר של המסיון במזרח קונגו. כישוריו בתרגום סימולטני של שפות אפריקאיות, חלקן נדירות, הופכים אותו למבוקש על ידי גופים רבים. המודיעין הבריטי מבקש ממנו להשתתף במשימה חד פעמית, תרגום בעת פגישה חשאית. בפגישה זו נועדים יחדיו ראשי מיליציות ממזרח קונגו עם נציגי תאגיד מערבי בנסיון לחולל הפיכה פוליטית.

לכל אחד מהצדדים בפגישה יש אג'נדה מוצהרת, על פי רוב לא כשרה לגמרי, אך גם אינטרסים סמויים ושיקולים הידועים רק לו. במשחק הכוחות המתנהל בפגישה, סָלבו הוא המווסת, המקיים והמשמר. הוא מתחזה ליודע רק חלק מן השפות, אך מעביר למפעיליו תרגומים מן הנאמר בניבים שעל ידיעתם אין הוא מצהיר.
מי הוא התאגיד המערבי? לכל אחד מהמשתתפים ברור כי אין הוא אלא כיסוי לגוף רב אינטרסים. אך האם עומד מאחוריו הביון הבריטי, או שמא מועצה של אנשי הון ושלטון המניעים את אנשי הביון. האמנם שירות המודיעין עוור לכך שהוא מתומרן, או שנוח לו לחבור אל אנשי העוצמה בוייטהול?

סָלבו מאמין כי הוא עובד עבור הטובים וכי מעשיו משרתים את הצדק. מצפונו מונע על ידי חינוכו הדתי ואמונתו היא כי יש להביא רווחה למזרח קונגו. חבל ארץ זה סובל מעוני, מלחמות וניצול מזה שנים, וסָלבו מאמין כי יש במעשיו קירוב הקץ לעוולות אלה. אך ככל שהפגישה מתארכת האמת מתגלה לעיניו וחוש המוסר שלו מתקומם. האם הוא ישאר לקדם את העוול, או שיתמרד ויפרוש מתפקידו? או שמא תתגלה לו דרך שלישית, התואמת את התודעה הפרו-אפריקנית המתעוררת בו.

לה-קארה הוא אמן ראשון בתחומו בכתיבת ספרים על עולם המודיעין, כבר מאז "המרגל שחזר מן הכפור" וה"חפרפרת". ספריו האחרונים, ו"שיר המיסיון" ביניהם, משתמשים בפעילות הביון כרקע בלבד, ועיניינם האמיתי הוא הפסיכולוגיה האנושית. גם כאן, אין לו מתחרים. "שיר המיסיון" מציג אדם מורכב הנתון למכבש לחצים. מורכבותו ניתנת לפתרון תוך התייחסות לכל מרכיביה וליחסיהם ההדדיים. תוך שימוש בפלאשבקים מעברו של סָלבו, ממחיש לנו לה-קארה את הכורח כי העלילה תעבור ממצב אחד למשנהו. זהו מעין דטרמיניזם עלילתי, במובן בו המבנה הנפשי מכתיב את מעשיהן של הדמויות, ולכן כדי להתחקות אחר העלילה הקורא מוכרח להבין את נפש הדמויות.
בניגוד לאיאן פלמינג, יוצר ג'יימס בונד, אין דמויות חד מימדיות אצל לה-קארה. לכל פן יימצֶא פן נגדי, ולכל נטיית לב יצוץ איסור הגודר את תחומה.

לספר יש אמירה פוליטית נוקבת. האימפריאליזם רע, יש לשחרר את מזרח קונגו, ויצר לב האדם רע מנעוריו. הדת משחררת, אך הממסד הדתי מעוות את הנפש. הקונפליקט בין הלבן לשחור אינו ניתן לפתרון לפני הנמכת האני וביטולו. לאלו המזדהים עם אמירות אלו, מובטחת קריאה מהנה. אחרים, שאולי יחושו ניתוק למצוקותיו של סָלבו, יתענגו על חדות ראיה פסיכולוגית שאין שניה לה.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על שיר המיסיון