ביקורת ספרותית על ומאז נעלמו עקבותיה... מאת פיליפ מרגולין
ספר מעולה

---

"...אני בונה על כך שאף חבר מושבעים לא יאמין שפמיניסטית מוצהרת כמוך תייצג גבר שהתייחס לאישה כפי שהרוצח התייחס לפראר, רייזר ומילר. במקרה של חוסר הכרעה - את היתרון שלי."
זו התזה והנתונים, שבעזרתם "התקבלה" עורכת הדין המוערכת בטסי, להגן על מרטין דריוס - הנחשד בחטיפה, בעינוי וברציחתם של גבר ושלוש נשים.

אופן היעלמותן של הנשים בפורטלנד היה שכפול מדויק של מקרים דומים שארעו לפני כעשור, במדינת ניו-יורק.
נשים נעדרו ללא סימן למאבק, שום דבר לא חסר בזירות הפשע, אבל תמיד הושארו על הכר של האישה ורד שחור ופתק שעליו נכתב 'ומאז נעלמו עקבותיה...'
הדמיון העלה את החשד בדריוס - שהיה הבעלים של אתר בניה, שבו נמצאו גופותיהן של הנשים שנרצחו. אף כי במקרה הראשון שמו של האדם שנעצר ושוחרר היה עורך דין בשם לייק - שאישתו ובתו נרצחו אף הן, ובחור בשם ווטרס, שהיה חשוד ברצח, נהרג ע"י שוטר, בעת שהתנגד למעצרו.
הסיפור נוגע במקרים של התנהגות פסיכוטית וסדיסטית של רוצחים. האם אין רגשות מעורבים בהגנה על מי שנחשד - קרוב לוודאי לאנס ולרוצח סדיסט. ולהבדיל - האם אישה - שמוכרת כפמיניסטית, יכולה לייצג "רוצח נשים", לכאורה...
כמו כן אנו נחשפים להתלבטויות המוכרות של המקצוע, שבה נשאלת השאלה: האם עורך דין יכול לעשות את עבודתו נאמנה אם הוא אינו משוכנע בחפותו של לקוחו, וזו בלשון המעטה...

נהניתי לקרוא את הסיפור המעניין, הפשוט והמובן עם שלל התחבטויות הנפש של דמויותיו.
ממליץ.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על ומאז נעלמו עקבותיה...