אני חושב שהצורה שבה ויקטור בחר להתיחס לעובדה שהוא נחטף ונכלא במחנות המות של הגרמנים הנאציים כשותף בניסוי חברתי, היא הסיבה אולי היחידה לכך שהוא צלח את החויה הזועתית והמעוותת של המוחות החולים של כולאיו.
הספר מראה, תוך גלילת סיפורו האישי, עד כמה האמונה היא נדבך חשוב בחיי היהודי.

ספר טוב. פותח את העיניים על כל מה שקשור לפסיכולוגיה ולמטפליה.
הקדמות ארוכות מגי ותשבחות מופרזות יתר על המידה נוכח תחושת זרות פשוטה שדי מובנת לכולנו.
הגרמנים מצטירים כטיפשים של ממש אם לכל דבר הם "צריכים להגדיר מילה מדויקת" בהתעקשות חסרת פשר.
לא פלא שיהודים כמו שלמה וברוך הצליחו כל כך בחברה שמקפידה כל כך בעקבות זוטות שכאלו.
על אף כל ניפוחי ההקדמות (בגרסא העברית בלבד?) היות והמאסה קצרה ביותר, סיפור איש החול שהוצמד לכרך, מראה עוד יותר כמה לכל בן אדם עולם משלו, מוסכמויות, הרגלים ותפיסות שונות משל האחר.

כקודמו, מדובר בספר כיף קליל וטוב.
חידודי הלשון של אמיר הם תענוג צרוף.
מאחר ואין עלילה, אפשר לקרוא בו ברצף או פשוט לפתוח ולקבל איזו זריקת עידוד אינטליגנטית.

אהבתי ממש. הספר אורג לתוכו ציטוטים של מלא אנשים מכל מני תחומים בחיים. כולם המלצות לשיפור היומיום, לשמחה, לאמונה, וגם קצת "להוריד את הרגל מהגז" אל מול הדרישה הבלתי הגיונית של דור הסיפוקים המיידיים שבתוכו אנחנו צועדים.

ספר טוב. ארוך וחזרתי מדי.
אהבתי ביותר את העובדה ששני פרופסורים שהם עצמם תוצר של "האקדמיה" במדינת ישראל, שאחרי התברגותם המוחלטת בתוכה, יכולים לבוא ולהטיל עליה ביקורת, לא קשה מדי, אך אכן כזו שמסמלת את שידוע כבר היטב לכולם, כי האקדמיה היא מדגרה של מוח אחד וכל מי שמתנגד לה "זוכה" לביטול וחוסר קידום.
בנוסף, הספר מראה שה"תקלה" אינה רק נחלת המוסדות להשכלה גבוהה אלא מלוה את המשתמש כבר מבתי הספר היסודיים, מה שהופך את הענין ל"שיטה" הדורשת החלפה מהשורש.

בתור אדריכל ומעצב פנים בעצמי, הספר שימושי, נוטה להראות יתר על המידה את כל גוני הפחדים של הסינים לאורך כל החיים שלהם. יש בספר נקודות של אמת שיכולות לעזור לכל מעצב/מתכנן להעניק לחלל יתרונות נוספים, כולל המלצות לשימוש יותר נכון/זורם.

ספר טוב. קצר. נותן ממש הרגשה של יפן.
סקירה של התרבות המסורתית, כולל החיים הפרטיים, החברתיים והתרבות שמחוץ לבית.
ספר עמוס בתמונות ותיאורים.
חושף גם את הצדדים הפחות נקיים ואסטתיים של יפן מלאת החיים והשקט.

אין מה להגיד, הסופר הבין היטב מלחמה מהי ומהם היעדים הנדרשים לצורך השלמתה בתור הצד המנצח עם ידו על העליונה תמיד.
כתיבת הספר מיוחסת ללפני אלפיים וחמש מאות שנה, שזה לכשלעצמו הישג מרשים ביותר.

אין ספק שכל הסדרה היא משהו אחר.
הספר מרגיש יפני לכל אורכו.
עתיר תיאורים, הסברים ופירוטים שונים ומשונים שמוסיפים עוד יותר תחושת אותנטיות סמוראית בפרט ואסיאתית בכלל.
עלילה מפותלת ביותר.
עם כל הכבוד למשחקי הכבוד הנהוגים בקרב אוכלוסייה זו, התיאורים שופעי הדמיון של הקרבות, ההריגות והרציחות שבספר אינם המלצה לבעלי לב חלש.