7


לא תואר ולא הדר


משבר ההשכלה הגבוהה


סדקים במיתוס


כשהורים נפגשים הם נוהגים לספר בגאווה על הישגי צאציהם הבוגרים, וכמעט תמיד מוזכרים התארים האקדמיים והציונים הגבוהים של הבת, הבן, הנכד או הנכדה. אבל אף שהתואר האקדמי עדיין נתפס כסימן מובהק להצלחה, הסדקים במיתוס מתרחבים. בסקרי בוגרים שמתפרסמים מעת לעת מציינים רבים מהנשאלים כי אינם מצטערים על כך שלמדו באקדמיה, אבל באותה נשימה מוסיפים שקיים פער עצום בין ציפיותיהם המוקדמות לבין התמורה שהפיקו בפועל. כך לדוגמה, בסקר שנערך ב-2014 בבריטניה על ידי המכון למדיניות בהשכלה הגבוהה ציינו שליש מהבוגרים שהלימודים הגבוהים נתנו תמורה "דלה" או "דלה מאוד" ביחס להשקעה הכספית שדרשו. מחציתם סברו שהיו מגיעים בדיוק לאותם הישגים מקצועיים גם בלי התואר.949


סקר אחר, שפרסם ב-2017 המרכז לחקר מדיניות ציבורית - New America, מצא שרוב האמריקאים אמנם רואים בלימודים האקדמיים שלב חיוני בחיים, אבל במקביל אינם סבורים שמערכת ההשכלה הגבוהה מסייעת לסטודנטים להצליח. מעניינים וחשובים במיוחד הבדלי התפיסות בין הדורות כפי שבאו לידי ביטוי בסקר: בשעה שמיעוט קטן של 13% בלבד מבני דור ה-Y (ילידי שנות השמונים והתשעים) סברו שהמערכת האקדמית עובדת כשורה, כמעט שליש מבני דור הבייבי־בום (ילידי שני העשורים הראשונים אחרי מלחמת העולם השנייה) ו-40% מבני "הדור השקט" (ילידי התקופה שבין שתי מלחמות העולם) הביעו אמון באקדמיה. רוב גורף (כמעט שני שלישים) מכלל הנשאלים סברו שראשי המוסדות להשכלה גבוהה מעמידים היום את האינטרסים של מוסדותיהם מעל האינטרסים של תלמידיהם.950


האכזבה מהערך המוסף של התואר שכיחה במיוחד בקרב בוגרים שהם דור אקדמי ראשון במשפחותיהם (אלה שלהוריהם לא היה תואר אקדמי ואפילו לא תעודת בגרות), משום שהם נוטים יותר להסתנוור מההילה של הלימודים הגבוהים ולהאמין למסרים השיווקיים של המוסדות להשכלה גבוהה. המציאות טופחת להם על הפנים כסטירה מצלצלת, ורבים חשים מרומים.


פיחות בערך התואר


הצפה של תארים


דפוסי הקבלה ללימודים גבוהים אינם זהים בכל המדינות ובכל המוסדות, אבל יש דמיון בתנאי הבסיס ובדרישות המקדימות:951


• תעודת בגרות או תעודה מקבילה של סיום הלימודים בתיכון.


• מבחן מיון סטנדרטי, הבוחן חשיבה לוגית, מתמטית, מרחבית ומילולית (הן שפה מקומית והן שפה זרה). בישראל ובמדינות נוספות זהו "הפסיכומטרי", ובארה"ב אלה מבחני GPA, ACT ו-SAT, ביפן JLPT, בבריטניה GCE, באוסטרליה ATAR, בצרפת Baccalauréat, בסין Gaokao, בגרמניה Abitur, ובברזיל Vestibular. המבחנים מבוצעים על ידי גוף שהוסמך על ידי הממשלה או על ידי מספר מוסדות שמשתפים ביניהם פעולה (לעיתים שיתוף הפעולה הוא בינלאומי).952 השאיפה להתקבל ללימודים הולידה תעשייה ענפה של קורסים ויועצים שמכינים את הצעירים למבחני הכניסה תמורת תשלום נכבד.


• סטודנטים שמבקשים להתקבל ללימודים מחוץ לארצם נדרשים לרוב לעבור מבחן שנועד לבחון שליטה בשפת הלימודים (IELTS באוסטרליה ובבריטניה). בארה"ב זהו מבחן של ידע כללי ולשוני (Tofel).


• כלי מיון נוספים, כגון כתיבת חיבור, ריאיון אישי ובחלק מהמקצועות גם מבדקי התאמה ספציפיים, כגון כישרון בסיסי בשרטוט ללימודי ארכיטקטורה או ידע מתמטי ללימודי הנדסה.


• מכתבי המלצה, ניסיון מקצועי או חברתי (למשל התנדבות בקהילה) ולעיתים גם "תעודת יושר".


• כיוון שהלימודים באקדמיה מחייבים התמחות (ברמות שונות), המועמד נדרש לסמן בטופס הבקשה מספר תחומי לימוד רצויים ולסדרם לפי סדר עדיפות. ההכרעה כאן אינה פשוטה, כי היא מסמנת כיוון בחיים (כידוע, רוב הבחירות החשובות משתקפות במה שלא בחרנו וכנראה שלעולם גם לא נבחר). יתר על כן, למרות שעקרונית תמיד אפשר להתחרט (כולל במהלך הלימודים), מבחינה מעשית החלפת חוג או מוסד כרוכים באובדן זמן וכסף.


• רוב הצעירים מגישים מועמדות למספר מוסדות, כדי לבחון כמה אפשרויות ולהגדיל את סיכוייהם להתקבל. גובהו של רף הקבלה נגזר מהביקוש למוסד ולחוג המסוימים, ולפעמים גם מהנחיות ממשלתיות. דרישות סף גבוהות במיוחד מקובלות במקצועות מבוקשים ובעלי אחריות רבה (כגון רפואה, משפטים, פסיכולוגיה, הנדסה) ובמוסדות יוקרתיים וסלקטיביים. במדינות שבהן תואר אקדמי נתפס כמפתח כמעט בלעדי להצלחה בחיים, כגון יפן, דרום קוריאה וסין, שוררת אווירה מתוחה ברחבי המדינה בימים של בחינות הכניסה הממשלתיות, והיא גולשת לא אחת להיסטריה.


תעשייה ענפה ומכניסה של מדריכים מקוונים, יועצים ומתווכים מציעה סיוע לסטודנטים בפוטנציה לקראת קבלת ההחלטה, שטורדת את מנוחתם ואת מנוחת הוריהם. סיור "שופינג" בקמפוסים השונים, לרוב בליווי ההורים, אפיין בעבר בעיקר את התרבות האמריקאית, אבל היום הוא נפוץ בכל העולם - בין היתר בגלל שהיצע המוסדות והחוגים גדל. גם הטרנד של "הימים הפתוחים" נעשה מקובל במדינות רבות.


לא מעט ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה תיעדו את תקופת ההתלבטות, הרישום וההמתנה למכתב הקבלה הגואל, ובעיקר את המיתוס של הצעיר או הצעירה שמגיעים מרקע סוציו־אקונומי קשה (או "בעיה" אחרת), ומצליח/ה חרף כל הקשיים להתקבל ללימודים בזכות אמונה, כישרון וחריצות.


ערכו הגבוה של התואר האקדמי נגזר קודם כל מהיותו כלי מבדל - "איתות חברתי" בלשון הכלכלנים.953 הבידול נשען על הסינון המוקדם, על העמידה באתגר המפרך ועל רכישת ידע וכישורים ברמה גבוהה.


בעבר הלימודים הגבוהים היו בהישג ידה של שכבה דמוגרפית קטנה של בעלי אמצעים. הסטטוס "אקדמאי" היה כה חריג בנוף החברתי, שהיו קמפוסים שבהם נוצרו מועדוני חברים ("אחוות" ו"מסדרים") [Fraternities, Sororities] עם טקסי זהות והשתייכות. רבים מהם ליוו את הבוגרים לאורך חייהם ויצרו רשת תמיכה והשמה בעיקר לתפקידים בכירים. אבל היום, סקרים מראים שהתופעה הזו הולכת ונכחדת מהעולם מסיבה פשוטה: התואר האקדמי כבר מזמן אינו סמל סטטוס נדיר.954


במאמר שהתפרסם ב"טלגרף" הבריטי תחת הכותרת הבלתי אקדמית "Screw your CV" כתבה העיתונאית יוליה הרטלי בּרוּאר: "בדור של הורי רק 10% מהצעירים נשלחו ללמוד באוניברסיטה, והמשמעות היתה שאלה שהחזיקו בתואר אקדמי הם היותר מוכשרים. היום ל-50% מכל שנתון יש תעודה ביד, ואיש לא יכול להבחין ביניהם".955


שלושה גורמים הביאו להצפה בבעלי תארים אקדמיים וכתוצאה מכך גם לירידת ערכם הבידולי:


• עלייה בביקוש הכללי. כפי שציינו בפרק הראשון, העלייה ברמת החיים, בשיעור בוגרי התיכון וברף הציפיות של קבוצות דמוגרפיות שהדירו עצמן בעבר מהמרוץ (כי לא האמינו שזה אפשרי או כי לא היה להן כסף לממש את החלום) - כל אלה הפכו את הלימודים הגבוהים למסלול טבעי עבור צעירים רבים מרקעים מגוונים.


• העדפה מתקנת. מאחר שהקניית השכלה גבוהה נתפסת כמפתח לסגירת פערים חברתיים ומאחר שערכים של שוויון זכויות והזדמנויות מתחזקים בשנים האחרונות - רוב המדינות והמוסדות מפעילים תוכניות של "העדפה מתקנת" לקבוצות אוכלוסייה חלשות מבחינת מוצא, מגדר, אזור מגורים, רקע משפחתי, יכולת כלכלית וכו'.


• הורדת רף הקבלה. קשיי הקיום המחריפים והתחרות הגוברת על כל ראש דוחפים את המוסדות האקדמיים להנמיך את רף הקבלה עוד ועוד, וככל שהמוסד תלוי יותר בשכר לימוד כך גדלה הנטייה להקל (התופעה בולטת פחות במדינות שבהן ההשכלה הגבוהה היא בחינם או בתשלום סמלי). שיעור דחיית בקשות הקבלה למוסדות היוקרתיים בארה"ב עובר היום את ה-90% (בשנתון של 2018 קיבלה אוניברסיטת סטנפורד לא פחות מ-42,000 בקשות - שיא כל הזמנים - שמתוכן התקבלו ללימודים 5% בלבד). לעומת זאת, שיעור הקבלה של רוב המכללות הציבוריות אינו עובר בהרבה את ה-50%. 956


קיימים בעולם לא מעט מוסדות שנאמר עליהם כי הדרישה היחידה להתקבל ללימודים שם היא תעודת לידה. אבל מה שאפיין בעבר את השוליים מצוי היום כבר בליבת האקדמיה. אפילו בתארים מתקדמים חלו פיחותים זוחלים בתנאי הסף. כך למשל, כתיבת תזה (דיסרטציה) במסגרת התואר השני, שהיתה דרישת בסיס לקבלה לתואר השלישי, כבר אינה הכרחית בחוגים רבים. מוסדות אקדמיים מציעים "מסלול עוקף", המאפשר גם למי שסיימו תואר שני ללא כתיבת תזה להתקבל לדוקטורט (בישראל הוא מכונה "תואם תזה", ופירושו הגשת תזה מצומצמת, שתהפוך לפרק בדוקטורט).


קבלת פנים חמה ואוהדת במיוחד מזומנת לסטודנטים זרים, בזכות שכר הלימוד השמן שגובים מהם. ומאחר שקבלה לתואר שני ושלישי מותנית בהסכמת המנחה, לא נדיר שמופעלים על חברי סגל לחצים לקבל מועמדים "עשירים", גם אם הפרופיל הלימודי שלהם אינו מזהיר. במוסדות הפרטיים, שבהם שכר הלימוד מרקיע שחקים, הפיתוי הכספי (למשל הורים עשירים שיכולים ואולי אף מבטיחים לתרום למוסד) מעגל הרבה פינות. דיקן ההרשמה של אוניברסיטת וויסקונסין הודה ב-2013: "אנחנו רק בני אדם. יש מועמדים ש'בוהקים' יותר מאחרים".957


וכשכסף הוא מדד מכריע, מגיעה גם שחיתות, כלומר שוחד. מחקרים הראו שבסין, וייטנאם וניגריה הם הפכו למכת מדינה.958 סגן ראש ממשלת רוסיה לשעבר העריך את היקף השוחד באקדמיה בארצו ב-2-5 מיליארד דולר בשנה. ברוסיה וגם בגיאורגיה יזמו רפורמה בהליכי הסינון כדי להילחם בתופעה, והחליטו על מבחנים ארציים בפיקוח ממשלתי. זה אמנם שיפר את המצב אך לא עצר את המגיפה.959


אבל מי שחושב שהבעיה מאפיינת מדינות עם דמוקרטיה רופפת, שיחשוב שוב. עסקאות אפורות, שנועדו למכור תארים לעובדי ארגונים במחירי סוף עונה והנחות שבשתיקה, אינן נדירות במערב. במקרים רבים זו אינה הנחיה רשמית, אלא "רוח המפקד/המנהל" שמתורגמת לגישה מקלה.960 בישראל, למשל, נפתחות בשנים האחרונות תוכניות ייעודיות, המבוססות על הסכמים שבקריצה בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין ארגונים ביטחוניים, רפואיים ואחרים. הארגונים משלמים שכר לימוד נאה, ועובדיהם זוכים להנחות מפליגות בתנאי הקבלה, בדרישות הלימוד ובציונים.961


הנמכת הרַפִּים לא רק מחלישה את כוח הבידול של התואר האקדמי, אלא מרסקת את תדמיתו. ומה שלא פחות חמור: היא מעצבנת את המוכשרים והחרוצים (שהתאמצו ללמוד בתיכון כדי לעבור את הסלקציה ללימודים גבוהים) ומקשה על המרצים. כאשר בכיתה יושבים סטודנטים עם רקע לא מתאים, המרצים נאלצים להאט את הקצב ולבזבז זמן רב על דיונים ברמה נמוכה.


למעשה, גם שכרו של הסטודנט החלש יוצא בהפסדו, כי הציון שניתן לו בהנחה, ואינו תואם את ביצועיו האמיתיים, עלול לגרום לו לגבש תדמית שגויה וציפיות תעסוקתיות לא ריאליות. רבים מהסטודנטים האלה, שהתקבלו ללימודים ו/או מסיימים אותם בזכות "נדיבותם" של המרצים, מוצאים עצמם בפני שוקת שבורה כאשר הם נאלצים לעבור את מבחני ההסמכה הבתר־אקדמיים, בעריכת הדין, בפסיכולוגיה, ברפואה, בראיית חשבון וכו', ונכשלים פעם אחר פעם. לפתע הם קולטים שאין ביכולתם לעסוק במה שהם למדו.


כאשר 40% מגילאי 25-34 במדינות ה-OECD ו-50% בני אותה שכבת גיל בארה"ב בלבד מחזיקים בתואר אקדמי,962 הרעיון להשתמש בתעודה האקדמית כמסננת תעסוקתית עיקרית הוא כבר כמעט פאסה. התעודה הזו היא למעשה שריד אחרון לעולם שבו אנשים קוטלגו בעיקר על בסיס הרושם (סמלי סטטוס). אין פלא שענף המיונים התעסוקתיים התרחב וכולל היום אלפי חברות השמה, שמשתמשות באינספור מבדקים כדי לברור את המתאימים ביותר לצרכים הייחודיים של כל תפקיד.963


מאחר שהתואר האקדמי נעשה כה נפוץ, ציידי הגולגולות בשוק התעסוקה מחפשים היום רמזים בין שורות הרזומה על מנת להבין מה הפוטנציאל של המועמד, וכבר אינם מסתפקים בתעודה הרשמית. במקרים רבים מעסיקים מעדיפים לגייס עובדים שהולכים מחוץ לתלם - בעלי קורות חיים יוצאי דופן, כגון בוגרי פילוסופיה ושפות זרות, בעלי תחביבים מיוחדים או בעלי בחירות עצמאיות, כמו עבודה בחו"ל, לימודים מהבית או פעילות התנדבותית משמעותית.964 יתר על כן, ככל שהתעודה האקדמית הפכה לסוג של שבלונה וככל שהתחרות בתחום העסקי נעשתה משחק מוחות מתוחכם, כך יותר מעסיקים נוטים למיין מועמדים על בסיס תכונות אישיותיות, כגון אינטליגנציה רגשית, סקרנות, חוסן, אמפתיה, יושרה, הסתגלות לשינויים, למידה עצמאית, פתרון בעיות, שיתוף פעולה ותקשורת בינאישית.965 מחקרים כבר הוכיחו שהערכות פסיכולוגיות מנבאות ביצועים עתידיים בתחום העבודה טוב יותר מאשר סמלי סטטוס המוניים.966


בעולם שבו ניתן לבנות לכל אדם פרופיל אישיותי והישגי מורכב, על בסיס כלים דיגיטליים - קרובה השעה שבה התואר האקדמי יפסיק לחלוטין להוות כלי סינון הכרחי.


רבים שואלים את עצמם כבר היום, ורבים עוד יותר ישאלו את עצמם ואת ממשלותיהם בעתיד: אם עיקר התגמול של התואר הוא סלקציה ראשונית, ואם גם הסלקציה הזו כבר לא מספיקה למעסיקים, מה הטעם לסבסד את ההשכלה הגבוהה בתקציבי עתק? עדיף להקים מנגנוני מיון וסינון ייעודיים, בליווי הכשרה מתאימה, שיתבעו תקופת לימודים קצרה יותר משלוש־ארבע השנים הדרושות לקבלת תואר אקדמי.


כרטיס כניסה פג תוקף


מחקרים אמנם מראים שקיים עדיין מתאם הפוך בין שיעור האבטלה לבין מספר שנות הלימוד (ב-2017 עמד ממוצע האבטלה במדינות ה-OECD על 4.1% לבעלי השכלה אקדמית ו-10.8% לבעלי השכלה תיכונית לכל היותר),967 אבל הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שתואר אקדמי הִנו תנאי סף למשרות רבות, בעיקר במגזר הציבורי המאובן. מחקר שפרסם ב-2018 משרד העבודה האמריקאי חשף נתון מעניין: ככל שעולים ברמת התואר - החל בלימודים תיכוניים דרך לימודים גבוהים חלקיים ועד תואר שלישי - שיעור האבטלה יורד. אבל (וזה אבל חשוב), שיעור האבטלה הנמוך ביותר נרשם בקרב בעלי תעודה מקצועית לא אקדמית, כגון חשמלאי מוסמך, שיננית מוסמכת, מאמנת כושר מוסמכת או מכונאי מוסמך, והוא זהה לשיעור האבטלה בקרב בעלי תואר דוקטור.968


יש הגורסים שתמונת האבטלה של בעלי התארים האקדמיים אינה משקפת את המצב לאשורו, משום שאבטלה מוגדרת כמצב שבו אדם מחפש עבודה ואינו מוצא. צעירים רבים כלל אינם נכנסים היום לסטטיסטיקה הרשמית, מהטעם הפשוט שכבר אינם מחפשים עבודה ולכן נקראים "בלתי מועסקים" ולא "מובטלים". רבים מהם מגלים לדאבונם רק בתום הלימודים כי קורות החיים שלהם, הכוללים תואר אקדמי יוקרתי, לא מרשימים את המעסיקים.969 החוויה של דחייה סדרתית - גם אחרי ראיונות עבודה ופעמים רבות ללא כל הסבר - מתסכלת ומייאשת. היא הופכת צעירים רבים לפסימיים, מרירים וחסרי ביטחון, וגורמת להם לאבד אמון במדינה, שעודדה אותם ללמוד ולהשקיע.


המוסדות להשכלה גבוהה ממשיכים בשלהם ומפמפמים את המנטרה של "אם תלמד תמצא עבודה", שמשרתת בעיקר את עצמם. אבל יותר ויותר כלי תקשורת מדווחים לאחרונה על הקשיים של בוגרי אוניברסיטאות ומכללות במציאת עבודה, וההכרה בכך שהמציאות התעסוקתית השתנתה מתחילה לתפוס.970


הנתונים הרלוונטיים ביותר בתחום אבטלת אקדמאים נוגעים למתאם בין התחום הנלמד לבין תחום התעסוקה של בעל התואר. והתמונה עגומה: שיעור הולך וגדל של בעלי תארים אינם עובדים היום במקצוע שלמדו - תופעה המכונה "תת־תעסוקה" ("Under Employment"). 971 הנה כי כן, ב-2012 עמד שיעור בעלי התארים הראשונים בקרב המלצרים בארה"ב על 40% וכנ"ל 22% מעובדי שירות לקוחות, 18% מעובדי הטלמרקטינג ו-16.5% מהברמנים.972 בסך הכל, 30% מכלל העובדים (בני 22-65) בעלי תארים אקדמיים בארה"ב הועסקו ב-2014 במשרות שאינן דורשות תואר אקדמי.973 ב-2016 החזיק אחד מכל שישה נותני שירות במרכזי התמיכה הטלפוניים בבריטניה בתואר אקדמי, וכך גם אחד מכל ארבעה דיילים.974 במדינות ה-OECD ממוצע העובדים המועסקים במשלח יד שאינו תואם את המקצוע שלמדו באקדמיה עמד ב-2019 על 40% (בישראל הוא עמד על 36%).975


מה שיותר מתסכל זו העובדה שרבים מהבוגרים מגלים מאוחר מדי שבמקצועות רבים לא נדרש כלל תואר אקדמי. הם חשים מרומים פעמיים: לא רק שהתואר האקדמי לא נתן להם מקדמה בשוק התעסוקה, הוא אף בזבז להם שנים טובות שבהן יכלו להשתכר (במקום להוציא סכומי עתק), לצבור ניסיון ואף להתקדם בקריירה.


ולא זו בלבד, אלא שבמקרים רבים התואר האקדמי אף פוגע בסיכויים להגשים את השאיפות האישיות בתחום התעסוקה, משום שהוא מציב את בעל התעודה במעמד של "over qualified". מעסיקים נרתעים מלהעסיק בעלי תארים גבוהים בשל החשש שהם יפתחו ציפיות תפקיד ושכר מוגזמות, ויהיה קשה לגייסם למטלות פשוטות.976


תוספת שולית פוחתת


שאלת העלות־תועלת ביחס ללימודים הגבוהים איננה חדשה בשיח הציבורי. היא אופיינית במיוחד לתרבות האמריקאית, הן משום שהאמריקאים עסוקים באופן כפייתי בכסף והן משום שעלויות ההשכלה בארה"ב יכולות להגיע לסכומים אדירים. בשנים האחרונות הדיון בנושא בולט יותר בכלי התקשורת גם מחוץ לארה"ב - בשל החובות התופחים של הסטודנטים גם במדינות אחרות ובשל סימני שאלה חדשים שצומחים סביב כדאיות הלימודים האקדמיים.


ראשי המוסדות להשכלה גבוהה חוששים מאוד מהתערערות המוסכמה הרחבה אודות התועלת הגלומה במסורת הוותיקה, ונאחזים במחקרים המוכיחים לכאורה שתואר אקדמי הוא עדיין השקעה כדאית. המתאמים אכן עדיין חיוביים. כך למשל, בהשוואות שנערכו בין בעלי וחסרי תואר אקדמי (בני אותה שכבת גיל) נמצא כי הראשונים בריאים יותר, מאושרים יותר, נוטים פחות להתגרש, פחות מורשעים בעבירות ומעל הכל מרוויחים יותר.977


אלא שפירוש המתאם הזה אינו כה פשוט. ראשית, מה שנראה כתוצאה הוא לפעמים בעצם הסיבה. כלומר, ייתכן שרמת השכר של נטולי התואר נמוכה יותר לאו דווקא משום שלא רכשו באקדמיה כלים להצלחה, אלא בשל סיבות אחרות: קיפוח סטיגמתי (למשל של מהגרים), חוסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך (למשל בגין כישלון בבית הספר בילדות), מצוקה כלכלית (שלא מאפשרת גמישות תעסוקתית), העדר קשרים וכו'.


שנית, כיוון שהמקצועות המכניסים יותר על סולם השכר (למשל הנדסה) הם גם מקצועות שבהם תואר אקדמי הוא תנאי סף, טבעי שהם מטים את ממוצע ההכנסה של בעלי התואר כלפי מעלה. ואכן, כאשר בודקים לדוגמה את הבדלי השכר בין בעלי התואר האקדמי לחסרי התואר בפילוח של מקצועות (לימוד ותעסוקה), מתברר שככל שהתחום פחות סלקטיבי ופחות ממוקד כך התוספת השולית של ההכנסה נמוכה יותר.


שלישית, בשוק הפרטי והציבורי תעריף השכר לעובדים כפוף למוסכמה החברתית ו/או להסכמי השכר במשק, שעל פיהם בעלי תואר אקדמי ראויים אפריורית לקבל משכורת גבוהה יותר מחסרי תואר.


רביעית, המוסדות להשכלה גבוהה מסננים את המועמדים ללימודים, וטבעי שמי שעברו את המיון ההישגי בהצלחה יעשו חיל גם בעבודה, בלי קשר להשכלה שרכשו. לשם המחשה: אוניברסיטת הרווארד הוציאה מתוכה יותר מיליונרים מאשר כל אוניברסיטה אחרת. קל ומתבקש ליחס את ה"הישג" הזה לאיכות התואר ולשפע הידע שהרווארד מעתירה על הסטודנטים שלה, אך סביר יותר ליחס זאת ליתרונות שקונה התווית "בוגר הרווארד" בשוק התעסוקה (כלומר התדמית). יתר על כן, קרוב לוודאי שבוגרי הרווארד היו מצליחים בכל מקרה בשוק העבודה, משום שרבים מהם מגיעים ממשפחות עשירות ומקושרות, ומשום שהם מגיעים לשוק העבודה מצוידים בביטחון עצמי וביכולות קוגניטיבות ורגשיות שבאים איתם מהבית.


הסופר והיזם ג'יימס אלטושר פרסם בבלוג שלו מאמר שכותרתו "עשר סיבות מדוע הורים לא צריכים לשלוח את ילדיהם לקולג'". "בדור שבו כולם הלכו לקולג', חוץ ממי שנשרו מהתיכון, ברור שמי שהלך לקולג' הרוויח יותר", הוא כתב שם, "אבל הרשו לי להציע ניסוי אחר: קחו אלפיים צעירים שהתקבלו להרווארד, והכריחו אלף מהם לא להתחיל את הלימודים אלא ללכת לעבוד. 20 שנה לאחר מכן בררו מי עשה יותר כסף. הניחוש שלי: אלה שלא הלכו להרווארד ולא בזבזו חמש שנים יקרות בלימודים".978 אלטושר לא גילה את אמריקה: מחקר מעורר הדים שפרסם מכון המחקר Pew ביולי 2012, תחת הכותרת "בעקבות החלום האמריקאי", מצא כי סיכוייו של צעיר מבית מבוסס שלא למד בקולג' להפוך לאדם עשיר גבוהים פי 2.5 מסיכוייו של צעיר מבית לא מבוסס שרכש תואר ראשון.979 בקיצור, עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה, ובדרך כלל זה גם הולך ביחד.


כאמור, סקרים ודוחות שונים, גם עדכניים, מוכיחים שקיים עדיין מתאם בין רמת ההשכלה לגובה השכר, כלומר שהשכלה גבוהה משפרת את פוטנציאל ההשתכרות,980 אבל במקביל מתרבים הסימנים שהגמול הכספי השולי הממוצע קטֵן ככל שהתואר האקדמי נעשה שכיח יותר. במדינות שבהן תארים אקדמיים עדיין נדירים יחסית, למשל באפריקה, הפרשי השכר בין בעלי התואר לחסרי התואר מגיעים לעשרות אחוזים, בעוד שבמדינות שבהן לשיעור גבוה מהעובדים יש תארים, כמו מדינות סקנדינביה, ההפרש מסתכם באחוזים בודדים בלבד, אם בכלל.981


המחקר של משרד העבודה האמריקאי, שהוזכר לעיל, חשף נתון מעניין נוסף: ככל שהתואר האקדמי גבוה יותר אכן עולה חציון ההכנסה, למעט יוצא מן הכלל שקורא תיגר על הכלל: במקום הראשון נמצאים שוב (כמו שהיו מבחינת שיעור אבטלה נמוך) בעלי תואר מקצועי לא אקדמי, עם הכנסה חציונית גבוהה יותר גם מבעלי התואר הגבוה ביותר - דוקטורט (וגבוהה ב-30% מבעלי תואר שני).982 מחקר אחר מצא כי בין בשנים 2006 ל-2014 קטן הפער בין חציון ההכנסות של בוגרי המכללות האקדמיות בארה"ב (גילאי 25-34) לבין חציון ההכנסה של אלה שהסתפקו בלימודי תיכון (קיטון של 11% בקרב הגברים ושל 20% בקרב הנשים).983


למעשה, במדינות שבהן שכר הלימוד גבוה וההלוואות לסטודנטים יקרות - לא רק שהתואר האקדמי לא העשיר חלק ניכר מהבוגרים, אלא רושש אותם, משום שהוציא אותם לחיים כשעל כתפיהם רובצים חובות כבדים, ודן אותם לשנים ארוכות של מצוקה כלכלית. למרבה הצער, התואר האקדמי אפילו לא מספק כבר חסינות מעוני. מחקר שנערך בארה"ב ב-2016 מצא כי רבע מאלה שהשתכרו שכר מינימום החזיקו בתואר אקדמי.984