צריך לדבר על המושג הזה, "השעיית הספק". זה משהו שאנחנו עושים באופן טבעי בכל קריאת ספר פרוזה וכמעט בכל סרט. הסופר או התסריטאי בראו עולם, ואנחנו צריכים להיכנס בראש פתוח דרך השער שהם יצרו לנו אל העולם הזה. הרי המונית שעברה שם בדיוק כשהגיבור היה צריך לא הגיע סתם, זו גירסת היוצר. וכך גם ההאהבות של השליח בנערה שעברה במקרה בשביל הבית שהוא חשב בטעות שהוא צריך להשאיר בו חבילה. וכך הלאה. כל מיני צירופי מקרים מופלאים חוברים להם יחד כדי להניע את העלילה. מה שחשוב בספר, אומר לנו אריך קסטנר, אינו אם קרה במציאות או לא. העיקר שהוא אמיתי. מה זה אומר אמיתי? אם אנחנו הקוראים או הצופים יכולים להשתכנע שזה אמיתי.
לא בער לי לקרוא ספר חדש של הרלן קובן. כבר שנים שלא קראתי אחד ובאמת לא היה לי חסר לי, אבל האיש לקח מהספרייה ואחרי שסיימתי את ליאן מוריארטי וחיכיתי יפה בתור שיסיים את הספר הבא, קראתי את הספר הזה. הוא מתחיל בגוף ראשון באב היושב בכלא במאסר עולם על הרח של הבן שלו מתיו, רצח שהוא לא ביצע, אבל אף אחד לא מאמין לו, משום שהיתה עדת מפתח במשפט שראתה אותו קובר ביער את האלה שבה בוצע הרצח ושעליה היו סימני הדם שעל הגופה שנמצאה מרוסקת כולה. אחרי חמש שנים של ישיבת דיכאון בכלא בלי מבקרים, מגיעה אליו ריצ'ל גיסתו לשעבר (כי אשתו התגרשה) ובידיה תמונה שבה נראה ילד בן שמונה עם אותו סימן לידה בולט בפנים של מת'יו. מכאן מתחילה מסכת מותחת של אירועים שמתחילה בבריחה מהאגף השמור בכלא השמור. העלילה מתנהלת בחלקה בגוף ראשון ובחלקה בגוף שלישי, כך שהקורא יודע יותר מהגיבור, והמעבר הוא לפעמים באמצע פרק כך שזה די מוזר לקריאה. מתחברים לעלילה גם זוג סוכני אף בי איי, מקס ושרה, שעושים הצגות שלמות לנחקרים שלהם והם כנראה ההפוגה הקומית בסיפור.
הספר קצבי, כתוב היטב, כי זה קובן, וכיף לקרוא. קצת מעצבן שמגלים לנו את הפושע ואז לוקח רבע ספר להביא את הגיבור אליו, אבל מילא. הבעיה הקשה בספר הזה היא שמכל הדברים שלא קרו, הוא הכי לא קרה. ואת המשפט הזה רציתי להגיד כמה וכמה וכמה פעמים במהלכו. קצת קשה לכתוב על זה בלי לפרט קלקלנים מתוך העלילה עצמה, אבל תוך כדי קריאה אמרתי לעצמי בערך חמש פעמים "מה? למה? אבל זה לא עובד ככה". לא סיטואציות מבית כלא, לא הליכים משפטיים, לא הליכי גירושים, לא נהלים של מכוני פוריות, ולא ילדים בני שמונה שנחטפו חמש שנים קודם לכן מההורים שלהם. איך כל הפיסקה הזאת עובדת ביחד? עובדה.


















