אני אמצא אותך הוא מותחן עוצר נשימה מבית היוצר של הרלן קובן – כזה שמרגע שנכנסים אליו פשוט אי אפשר להניח מהיד. העלילה קצבית, חכמה ומלאה בטוויסטים, ומרכזת את אחת הנקודות הכואבות ביותר שאפשר לדמיין: אב המואשם ברצח בנו.
דיוויד בורוז, אב מסור, מרצה מאסר עולם לאחר שבנו בן השלוש, מתיו, נמצא ללא רוח חיים במיטתו. כל הראיות הצביעו עליו, ובשברון לב הוא קיבל את גורלו ושקע בשתיקה. אשתו התגרשה ממנו, התקדמה בחייה, נישאה ואף נכנסה להריון חדש. לבקשתו איש לא בא לבקרו – עד אותו יום ששינה הכול.
חמש שנים לאחר המאסר מגיעה לביקור גיסתו רייצ'ל, ומציגה בפניו תצלום תמים מפארק שעשועים – אלא שבתמונה מופיע ילד הדומה להפליא למתיו. פתאום כל מה שחשב שהיה אמת מתערער. דיוויד, שלא מוצא מנוח, נחוש לגלות את האמת: האם בנו עדיין חי? ואם כן – מי ביצע את הפשע המחריד שהרס את חייו?
החלטתו מובילה אותו למסע נועז, מסוכן ומורכב, שכולל בריחה מהכלא, מרדפים, חקירה אינטנסיבית ובעיקר – נחישות של אב שלא מוכן לוותר.
העלילה רצופה דמויות משנה נהדרות, ובמיוחד התחברתי לצמד הבלשים מקס ושרה, שמוסיפים רובד אנושי ומלא הומור. כתיבתו של קובן מדויקת כתמיד – פרקים קצרים, מתח הולך וגובר, ותפניות מפתיעות שמחזיקות את הקורא דרוך עד העמוד האחרון.
והסוף? מפתיע מאוד.
בשורה התחתונה: מותחן מצוין, מהודק, מרגש ועוצר נשימה.
מומלץ במיוחד לאוהבי הז’אנר – ואני בהחלט אהבתי!

לי יניני

צריך לדבר על המושג הזה, "השעיית הספק". זה משהו שאנחנו עושים באופן טבעי בכל קריאת ספר פרוזה וכמעט בכל סרט. הסופר או התסריטאי בראו עולם, ואנחנו צריכים להיכנס בראש פתוח דרך השער שהם יצרו לנו אל העולם הזה. הרי המונית שעברה שם בדיוק כשהגיבור היה צריך לא הגיע סתם, זו גירסת היוצר. וכך גם ההאהבות של השליח בנערה שעברה במקרה בשביל הבית שהוא חשב בטעות שהוא צריך להשאיר בו חבילה. וכך הלאה. כל מיני צירופי מקרים מופלאים חוברים להם יחד כדי להניע את העלילה. מה שחשוב בספר, אומר לנו אריך קסטנר, אינו אם קרה במציאות או לא. העיקר שהוא אמיתי. מה זה אומר אמיתי? אם אנחנו הקוראים או הצופים יכולים להשתכנע שזה אמיתי.

לא בער לי לקרוא ספר חדש של הרלן קובן. כבר שנים שלא קראתי אחד ובאמת לא היה לי חסר לי, אבל האיש לקח מהספרייה ואחרי שסיימתי את ליאן מוריארטי וחיכיתי יפה בתור שיסיים את הספר הבא, קראתי את הספר הזה. הוא מתחיל בגוף ראשון באב היושב בכלא במאסר עולם על הרח של הבן שלו מתיו, רצח שהוא לא ביצע, אבל אף אחד לא מאמין לו, משום שהיתה עדת מפתח במשפט שראתה אותו קובר ביער את האלה שבה בוצע הרצח ושעליה היו סימני הדם שעל הגופה שנמצאה מרוסקת כולה. אחרי חמש שנים של ישיבת דיכאון בכלא בלי מבקרים, מגיעה אליו ריצ'ל גיסתו לשעבר (כי אשתו התגרשה) ובידיה תמונה שבה נראה ילד בן שמונה עם אותו סימן לידה בולט בפנים של מת'יו. מכאן מתחילה מסכת מותחת של אירועים שמתחילה בבריחה מהאגף השמור בכלא השמור. העלילה מתנהלת בחלקה בגוף ראשון ובחלקה בגוף שלישי, כך שהקורא יודע יותר מהגיבור, והמעבר הוא לפעמים באמצע פרק כך שזה די מוזר לקריאה. מתחברים לעלילה גם זוג סוכני אף בי איי, מקס ושרה, שעושים הצגות שלמות לנחקרים שלהם והם כנראה ההפוגה הקומית בסיפור.

הספר קצבי, כתוב היטב, כי זה קובן, וכיף לקרוא. קצת מעצבן שמגלים לנו את הפושע ואז לוקח רבע ספר להביא את הגיבור אליו, אבל מילא. הבעיה הקשה בספר הזה היא שמכל הדברים שלא קרו, הוא הכי לא קרה. ואת המשפט הזה רציתי להגיד כמה וכמה וכמה פעמים במהלכו. קצת קשה לכתוב על זה בלי לפרט קלקלנים מתוך העלילה עצמה, אבל תוך כדי קריאה אמרתי לעצמי בערך חמש פעמים "מה? למה? אבל זה לא עובד ככה". לא סיטואציות מבית כלא, לא הליכים משפטיים, לא הליכי גירושים, לא נהלים של מכוני פוריות, ולא ילדים בני שמונה שנחטפו חמש שנים קודם לכן מההורים שלהם. איך כל הפיסקה הזאת עובדת ביחד? עובדה.

״אני אמצא אותך״-הרלן קובן

הוצאת כנרת זמורה
333 דף

ברור שאקנה מייד כל ספר של הרלן בלי לצייץ, זה הסופר שאני הכי אוהבת.

דיוויד בורוז היה אב מסור למת׳יו בן ה-3, אבל גם שתיין והולך מתוך שינה.
אשתו שריל רופאה.
יום אחד דיוויד קם מתוך שינה אחרי שתיית אלכוהול וריח דם באף, הוא מחפש מהיכן הריח ומגלה את בנו בן ה-3 מת ממכות בפנים שאותו לא זיהה כך.
החליטו שהוא רצח את מת׳יו והוא נשלח למאסר עולם בבית סוהר שבו המנהל, פיליפ מקנזי חבר טוב של אביו השוטר לני בורוז ואבא של אדם מקנזי שהיה החבר הכי טוב של דיוויד וחוץ מזה הם גדלו יחד כמו משפחה.

דיוויד לא רצה מבקרים. 5 שנים אף אחד לא ביקר אותו ולפתע יש לו ביקור מרייצ׳ל, אחות של שריל, כדי להראות לו תמונת משפחה כשברקע יש אדם עם ילד בן 8 שדומה מאד למת׳יו.
מכאן העלילה נכנסת למרוץ מטורף (והיא כבר מרוץ מטורף להשאר בחיים בתוך הכלא) של דיוויד להשאר בחיים ולהוכיח שמת׳יו עדיין חי, כפי שטען תמיד.
וגם כאן הסטר קרימישטיין, העו״ד המנצחת, מספריו הקודמים, מופיעה.

ומי זו גרטרוד פיין, או בשמה פיקסי, העשירה. מאד עשירה.
ונכדה היידן,קשורים לדיוויד?
מה קשורים שני סוכני אפ.בי.איי, מקס ברנשטיין ושרה הג׳ינג׳ית הגדולה שחושבים מחוץ לקופסא?
מה קשור המאפיונר ניקי פישר?

ספר מוצלח, מותח כל הזמן, אין רגע דל, אין זמן לנשום.
עד שכל החוטים משתזרים ביחד, עוברים דרך חתחתים ובורות פעורים.

מומלץ!!!!!!!

זה הספר השני של הרלן קובן שאני קוראת. אחרי שבלעתי את "אל תגלה" וממש נהניתי מהמתח והתחכום, הגעתי ל"אני אמצא אותך" עם הרבה תיאבון. לצערי, הפעם החוויה הייתה שונה לגמרי – היה מבאס לגלות שהנוסחה של קובן הפכה עבורי למאוסה, שבלונית ובאמת הרבה פחות טובה.
העלילה: דיוויד יושב בכלא על רצח בנו (שלא ביצע, כמובן). פתאום מופיעה תמונה שמרמזת שהילד חי, ומכאן מתחיל המרדף המוכר של "החף מפשע במנוסה".
מה בכל זאת עובד?
אי אפשר להכחיש שקובן יודע לכתוב. הכתיבה שלו קלילה, זורמת וחסרת "חיכוך" – הוא פשוט מחליק בגרון וכיף לקרוא אותו. מה שהציל את הספר מבחינתי וגרם לו "לעבור מסך" הוא העומק הפסיכולוגי הבסיסי. הדינמיקה של הכאב המשפחתי, האשמה של האב והדחף להציל את הילד הם אלמנטים שנוגעים בקרביים ומחזיקים את המתח גם כשהעלילה עצמה חורקת.
מה פחות עבד? (או: למה זה רחוק מלהיות מבריק)
הבעיה העיקרית היא המופרכות. החלק של הבריחה מהכלא היה כל כך לא אמין, שזה הרגיש כמו לצפות בסרט אקשן סוג ב'. היו רגעים שפשוט גלגלתי עיניים מול המהלכים הלא הגיוניים של הגיבור ושל המערכת סביבו. אם ב"אל תגלה" המתח הרגיש מבריק וחדש, כאן הכל הרגיש כמו נוסחה שחוזרת על עצמה, צפויה ומעייפת.
שורה תחתונה:
ספר חביב להעביר איתו את הזמן בקלילות, אבל לא מעבר לזה. הוא רחוק מלהיות מבריק ובעיקר מופרך מדי. אם אתם מחפשים "פופקורן ספרותי" לטיסה – זה יסגור לכם פינה, אבל אל תצפו לעומק או לתחכום יוצא דופן. מבחינתי, מיציתי את קובן להרבה זמן.