“אני קראתי את הספר הזה כשהייתי בת 12 אני זוכרת שנשאבתי אליו, הוא הצית לי את הדמיון בצורה מושלמת בדיוק כמו שספרי הארי פוטר ושר הטבעות עשו לי בזמנו(רק שהם היו פי מיליון טובים יותר), ראיתי בעיניי רוחי כל פרט שמתואר בספר, נכון שהשם "פסיכלו" לגזע החייזרים היה קצת טיפשי לטעמי אבל הסיפור תואר בצורה באמת מעניינת, מי שאוהב מד"ב צריך לקרוא את הספר ולא לפסול בגלל הסרט(שלטעמי האישי היה מדהים לאאלה ואני אהבתי אותו!!!) כשאנחנו קוראים ספרים אנחנו נשאבים לעולם הזה ומדמיינים את הדמויות בראש שלנו בצורה מסויימת לכן אם ראיתם את הסרט ולא קראתם את הספר, תנו לספר צ'אנס, הוא יפתיע אותכם.”

“שדה קרב ארץ, קורות שנת 3000 - ל. רון האברד
סוגה: מד"ב
במילה אחת: בזבוז נייר
דירוג: 2 כוכבים

בקצרה: לאפייט רון האברד, מייסד תורת הסיינטולוגיה, נודע כאחד מסופרי המדע הבדיוני המבריקים ביותר. שדה קרב ארץ הוא אפוס ענק, המתרחש בשנת 3000, כאשר נשקפת סכנת קיום לשרידיו של המין האנושי. ג'וני גודבוי טיילר מחליט לצאת ממחבוא בהרי הרוקי, אשר בו קומץ בני אדם מתקיימים בדוחק, בלא שיעלה על דעתו כי הוא קורא בכך תיגר על המערכת אשר שיעבדה במשך אלף שנים את תשובי כדור הארץ לגזע הפסיכלו העריץ.
הפסיכלו, וחברת המכרות הבינגאלאקטית העצומה שלהם, ניצלו את כל הגאלאקסיות הידועות במשך מאות שנים, והשמידו באכזריות כל גזע שניסה להתמרד. כיצד יכול אדם אחד - בעזרת קומץ סקוטים ששרדו - להתמודד עם כוח הרשע שביקום? תאור עלילותיו היא ההרפתקה המופלאה מכל, שעיקרה רוח האדם שוחרת החירות והאושר.

מד"ב: האברד התיימר להמציא מדע בדיוני אבל זה כל כך לא מחובר למדע שזה סתם קשקוש בדיוני. אם חללית של גזע זר מגיע בטלפורטציה לכדור הארץ, מדוע היא צריכה לטוס בתוך האטמוספירה לאיטה? ומדוע נדרש לטעון סליל למחשב הטיסה? זו מחלה מהשנים שלפני המחשב של הרבה ספרי מד"ב כולל של היינלין – שלא חזו את היכולת להעביר קובץ באוויר או דרך כבל.

טכנולוגיה: טכנולוגיה מפגרת. מדוע רשםתמונה ולא מצלמה דיגיטלית? מדוע לטעון תקליטון למכונה לצריבת זכרון במוח? איך לא חשבת, אדוני המחבר, על טכנולוגיות יותר יצירתיות בספר.

מתח: פה האברד ממש "נסחף". המתח פה לא יצחיק ילד בגיל יסודי. אולי ילד בגיל יסודי היה כותב מתח יותר מוצלח.

אלימות: לא ממש.

PG: אין קטעים בעייתיים – מתאים לכל גיל.

מתאים ל: אף אחד.

קריאה חוזרת: ממש לא.

סיכום: בהקדמה לספר, האברד כותב מסה ממש מעניינת על ההבדל בין מד"ב לפנטזיה. הוא גם מספר על ימי המד"ב המקודמים של שנות הארבעים וכיצד בתור עורך הוא עזר להתוות את הדרך. חשבתי שהוא בעצמו יקפיד על הסטנדרט שהוא התווה לסופרי המד"ב בתור עורך. אבל לא כך. אומנם קניתי את הספר יד שניה בכמה גרושים, אז אני לא מתבאס להיפטר ממנו, אבל פשוט בזבוז זמן.
רק לחשוב מה יש בתורת הסיינטולוגיה שהוא פיתח...”

“אל תגבשו דעה על הספר לפי הסרט המטופש והגרוע שנעשה על-בסיסו. הספר עצמו - כרך א' במיוחד - הוא יצירת מדע בדיוני יוצאת דופן, כתובה היטב ומרתקת.
העלילה מתרחשת אי-שם בעתיד. המין האנושי הובס וגזע חייזרי, שנחשב לאחד הדומיננטיים בגלקסיה, כבש את כדור הארץ והפך אותו לנחלה נידחת.
החייזרים מנצלים עד תום את קרום כדור הארץ וכורים את כל המתכות והמינרלים הקיימים ומעבירים אותם באמצעות שיגור חומר לכוכב מוצאם.
המין האנושי גוסס וגווע. רוב השורדים עובדים בתור עבדים בשירות החייזרים שמצידם מתייחסים לבני האנוש כאל חיות.
מעט שורדים מצאו מפלט באזור מוכה קרינה גרעינית ואף הוא אט אט גווע.
מתוך קבוצה עלובה זאת קם גיבור שלומד את מנהגי החייזרים ואת הטכנולוגיה ומביא תקווה חדשה למין האנושי.
הספר מדגיש את כל מה שטוב במין האנושי ואת הכוחות החבויים בתוך עצמנו.
הוא נכתב לפני שהסופר יצר את כת הסיינטולוגיה ולכן אינו נגוע במיסיונריות העוטפת ספרים מאוחרים שלו.
העלילה של כרך ב' של הספר מעט דועכת, אבל עדיין מדובר בספר מומלץ מאד לקריאה.
אני שב ומדגיש, הסרט עשה לספר עוול נוראי.”