ביקורת ספרותית על הבוקר שאחרי - מה קרה לאהבה בעידן החופש? מאת ניר מנוסי

---

התחלתי לקרוא את הספר הזה בערך בזמן שבו הביקורת של יוסף עליו פורסמה פה באתר:

https://did.li/w1Zrl

קראתי את כל החלק הראשון שלו די מהר, והתלבטתי אם כשאסיים אכתוב עליו משהו, אם יש לי משהו להוסיף על הביקורת של יוסף וחשבתי שלא ממש. ואז עברתי לחלק השני, ופה התחלתי קצת להימרח עם הקריאה.
וכשסוף סוף סיימתי, החלטתי שלמרות שהביקורת של יוסף מקיפה וממצה יש לי שתי נקודות שאני רוצה לכתוב עליהן:
א. כמו שקורה הרבה פעמים בספרים מהסוג הזה - החלק שמנתח את הבעיה טוב בהרבה מהחלק שמציע פתרונות. זה ככה גם בספר "מה את מבקשת" של אוריה מבורך, שלא הופתעתי למצוא בחלק של המלצות לקריאה נוספת בסוף הספר, וככה גם בספר הזה. הניתוח של המציאות מרתק, משכנע לפחות בחלקו ומבוסס על חומרי קריאה מגוונים ועל מחקרים בתחומים רלוונטיים. החלק השני לעומת זאת הזכיר לי את מה שהמרצים למתמטיקה באוניברסיטה נהגו לכנות "הוכחה בנפנופי ידיים". הוא מבוסס בעיקר על מקורות יהודיים (אפשר לראות את הפער במראי המקומות בסוף הספר) ולא מבוסס על שום תחום דעת רלוונטי מעבר לזה. זה בסדר גמור אם הגעתם לקרוא ספר על היחס למיניות ביהדות, אבל מכיוון שלדברי מנוסי מדובר בספר שפונה לקהל רחב יותר - יש פה קצת פיספוס.
ב. אני רוצה להקדיש כמה מילים למה שמנוסי מכנה "דיאט אתיקה".
בעבר, הוא אומר, האתיקה המינית הורכבה מיותר מאשר "מותר ו"אסור". היא כללה שלל ערכים כמו איפוק, צניעות, עידון, כבוד ועוד. כיום, הצטמצמה האתיקה המינית לעיקרון אחד בלבד: עקרון ההסכמה. כל מעשה מיני הוא מותר כל עוד נעשה בהסכמה.
זה בעיני תיאור שטחי של השינוי שעברה האתיקה המינית. נכון ששלל ערכים שנחשבו פעם חלק מהאתיקה הזו כבר אינם קיימים היום בשיח המערבי, אבל עקרון ההסכמה איננו רק שריד מצומצם משלל ערכי העבר: הוא עצמו עבר שינוי והרחבה ניכרת ממה שהיה בעבר, ומכך מנוסי מתעלם.
"אין שאלה שהסכמה היא דבר חשוב מאין כמוהו בכל הנוגע למיניות" כותב מנוסי "מגע מיני נגד רצונו של אדם הוא אחד הדברים הנוראים ביותר שניתן לעולל לו".
אין שאלה… אבל האם תמיד היה כך?
העניין הוא שמושג ההסכמה עבר במאות האחרונות ובעשורים האחרונים הרחבה של ממש: בעבר, אבות היו מחתנים את בנותיהן מבלי לשאול לדעתן. איפה פה ההסכמה? המושג של יחסי מרות, האפשרות של אישה לחזור בה לאחר שנתנה הסכמה עקרונית, דברים שבעבר התייחסו אליהם כאל הסכמה מובלעת והיום מגונים כהאשמת הקרבן (שאלת ה"אבל למה התלבשת ככה" שמניחה שאישה שהתלבשה באופן מסויים או התנהגה באופן מסויים למעשה נתנה הסכמה מובלעת למעשה מיני), אונס בתוך הנישואים…
נמצא שאי אפשר להסתכל על האתיקה המינית כמשהו שעבר צימצום בלבד.
על ציר אחד, ציר הצניעות/פריצות האתיקה הזו אכן צומצמה, אבל על ציר ההסכמה, ציר הפגיעה באחר - שם היא דווקא התרחבה.
בעניין הזה, העולם התקדם לכיוון חיובי. אם לא בפרקטיקה, לפחות בפן הרעיוני והתפיסתי ומן הראוי להתייחס גם לזה בספר שדן בשינויים שחלו במיניות ובאתיקה המינית בדורות האחרונים.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על הבוקר שאחרי - מה קרה לאהבה בעידן החופש?