ביקורת ספרותית על סֶדריק מאת גיש עמית

---

בסופו של דבר לא נכיר את סדריק. נזהה כמה מציוני הדרך המרכזיים בחיוו, אבל לא נרגיש שאנחנו מחזיקים במפתח להבנת הדמות שלו. התוצאה הזו היא צרוף של נסיבות שונות. המחבר, שהיה מורה שלו, מודה ביושר שהוא בקושי זוכר אותו. רבים מהאנשים שהכירו אותו, בחרו לא לתרום לספר. למשל חבריו האפריקאים לכיתה, לא באו למפגש שהמחבר ארגן. האב, שבקושי הכיר את בנו, אכן מדבר, אבל האם שגידלה אותו היא דמות שתוקה. בנוסף, דומה שלמחבר לא היה נוח לשאול שאלות חודרניות, ואולי הוא לא מצא טעם בצורת התחקיר העיתונאית. עצם ההנחה שאפשר להבין אדם היא לגמרי לא מובנת מאליה בספר הזה ואם המשפט האחרון הוא רקורסיבי, או בעברית פשוטה חופר, זה לא מקרה. מיסטר גיש, (או מר עמית?) הוא חופר מקצועי. מה שמדהים הוא שהוא כותב מצוין, זה ספר מאד קריא, בלעתי אותו בכמה שעות ביום כיפור.
זה לא ספר על סדריק, זה ספר על המפגש של המחבר עם קהיליות של מבקשי מקלט ומבקשי עבודה. הצעירים שבהם נולדו כאן, הם לא יהודים אבל הם ישראלים לגמרי. הם כל כך ישראלים שכמה מהם, כמו סדריק, מוכנים למות למען הארץ הזו, שבועטת בהם. זה ספר קצת תמים במובן הזה שהוא נכתב לפני שנה, הוא מוכיח אותנו על דברים קטנים, כמעט על חוסר רגישות, כך לפחות זה נראה בעיני כיום, לאחר שהרגנו עשרים אלף ילדים בעזה ורובנו עדיין חושב שזה סבבה.

» ביקורות נוספות של מתישהו
» ביקורות נוספות על סֶדריק