פורים, אומרים חז"לינו, הוא קצת כמו כיפורים. נראה שאין קשר, אבל מדובר בשני מועדים שמשלימים זה את זה בצורה מושלמת. ולכן ערב יום הכיפורים, או כמו שאחותי קוראת לו "היום החצי גמר חתימה טובה", הוא זמן טוב לדבר על הספר הזה. ספר חדש חדש שהעלילה שלו מתחילה בפורים ומסתיימת בפורים וכל כולה עוסקת בשנה שאחרי הפור, כלומר אחרי הפורים.
כתבתי כאן פעם על נסים טאלב, ובהשראתו גיליתי שאני נוטה שלא לקרוא ספרים חדשים מדי, ובאופן כללי מעדיפה את אלה שעברו קצת את היד המסננת והמצננת של הזמן, ועברו כמה שנים, עדיף יותר מעשר, מאז שיצאו לאור. הספר הזה הוא חריג כי הוא חדש, יצא לאור לפני מספר שבועות, והכה גלים בשלוליות שאני מסתובבת בהן, כלומר פייסבק וטוויטר ומקומות מסוימים בחיים. כתב אותו אברהם אליצור, שהוא לא אברהם אליצור הפסיכולוג שפירסם ספרי פסיכולוגיה, אלא אברהם אליצור אחר. כבר יצא לי לקרוא ולסקור ספרים שאני מכירה את המחבר שלהם, אבל כזה עוד לא היה לי - מחבר ספר שאני מכירה אותו, את הוריו, את סבו וסבתו, וגם דור אחורה, כי אברהם אליצור הוא הנין של רבקה אליצור שעל שירי הילדים שלה אני גדלתי וגם גידלתי את נכדי.
ובכן, אברהם אליצור רוקח מעשייה חסידית מודרנית - מעשה בחמישה חברים, כולם בחורי ישיבה, חלקם חברים טובים וחלקם בקטע של שלום-שלום כזה, ולכולם (או למעשה כמו לכולנו) יש בעיות בחיים. והנה הם שמעו שמועה על "צדיק" כזה שברכתו תמיד מתקיימת, ובלבד שניתנה במוצאי חג הפורים. ולכן הם עולים אליו לרגל, שוטחים כל אחד את קשייו וחיפושיו והתלבטויותיו ומקבלים ברכה. זה קורה בתחילת הספר. שאר הספר עוקב במשך שנה אחרי החברים האלה ורואה איך ומתי מתגשמות הברכות שביקשו.
קראתי כי הבת שלי רכשה אתת הספר והביאה לכאן לשבת, והקריאה היתה מהירה מאוד, כי זה ספר קליל וזורם. קצת מזכיר את "מים שאין להם סוף" של מיכאל שיינפלד, ספר שגם הוא עוסק בתלמיד ישיבה ובהתלבטויות שלו. אבל שלא כמו "מים שאין להם סוף" שמתעלם מבעיות כלכליות ונשאר רק בשאלת תורה מול מקצוע והאם להתחתן עם הבחורה או לא, כאן מגיעות אל פני השטח בעיות נוספות - בעיות כלכליות, בעיות זוגיות, שאלות פוריות ועוד. בהתחלה התעצבנתי כי נראה שלדמויות הנשיות בספר אין כל כך אופי והן די מתערבבות אחת בשנייה, ואז שמתי לב שבעצם גם לדמויות הגבריות אין באמת אופי מובחן, והן בעצם לא הגיבור של הסיפור. גיבורת הסיפור הזה היא לא בת אנוש אלא מוסד - הישיבה. הדמויות השונות הן רק הדרך שבה מתוארים אספקטים שונים בחיי הישיבה הגבוהה. אברהם אליצור הוא בוגר ישיבת בית אל ולמד שם שנים לא מעטות, אבל הוא כותב בסיום שזו לא הישיבה המדוברת, ושהוא כתב על מוסד ישיבתי גנרי יותר (אבל שכן ממוקם ביישוב קהילתי קצת מרוחק מהעיר וממוקם בהרים גבוהים שיש בהם לפעמים שלג בחורף. נו).
העלילה מתחילה מהסיבוך והולכת לכיוון ההתרה, ובסוף השנה (ספוילר!!) דברים באים על מקומם בשלום, גם אם לפעמים יש אילוצים עלילתיים קצת מסורבלים וקצת שקופים כדי לייצר את הפתרון הזה. מעל הכל הדילמה המרכזית בספר היא לא שאלות הפרנסה, התורה, המקצוע, הפוריות או הזוגיות אלא שאלה של עמידת היחיד מול החברה ובמקרה הזה מול הקולקטיב הישיבתי שמנסה לבלוע אותו או לפחות לשטח אותו בצלמו כדמותו.
צום קל וגמר חתימה טובה לכולם!


















