“עם בן אחד שהתחיל שיעור א' בישיבת הסדר ובן נוסף שיתחיל בקרוב שבו"שים, כלומר יתחיל לבדוק ישיבות לשנה הבאה (שבו"ש = שבוע ישיבה) ולא עוד אלא מתכנן באופן מאוד ספציפי לבדוק את ישיבת בית אל, הישיבה שהספר הזה לא עוסק בה בכלל, מה פתאום, רק קצת טיפ-טיפה מבוסס עליה - ברור שהייתי סקרנית לקרוא את הספר.
הביקורות היללו אבל מודה שהייתי קצת חשדנית כי אברהם אליצור הוא אושיית רשת, כותב חד ומשעשע בפייסבוק ובטוויטר.
אני אוהבת לקרוא אותו שם, אבל האם הוא הצליח למנף את הכשרון הזה לכתיבת פרוזה טובה? האם אפשר לסמוך על האובייקטיביות של המשבחים והמהללים שמכירים אותו ומקושרים אליו באותן רשתות?
לא הייתי בטוחה.
***
התחלתי אותו בליל שבת, הרוסה מעייפות, רק פרק שניים ואני הולכת לישון...ומצאתי את עצמי קוראת עוד פרק ועוד פרק, העיניים לא נעצמו, העניין לא התפוגג, וכן, סיימתי אותו עוד באותו הלילה.
המהללים לא שיקרו ולא הגזימו: מדובר בספר קריא מאוד, קולח, מסקרן. ספר שקשה להניח מהיד.
***
כמו שהכריכה האחורית מעידה עליו, הספר הזה הוא מעשייה חסידית מודרנית. הוא נפתח, כדרכן של מעשיות חסידיות בנסיעה בעגלה, כלומר ברכב, אבל זה רק כי המעשייה היא כאמור מודרנית, אל צדיק נסתר שהשמועות אומרות שברכותיו מתקיימות, במיוחד בפורים.
מכאן, הספר עוקב אחרי חמשת הגיבורים שנסעו אל אותו צדיק ואחרי המצוקה המרכזית של כל אחד מהם שהיתה הסיבה לנסיעה.
ברור לנו כבר מההתחלה שהסוף יהיה טוב, שהרי אנחנו מדברים על מעשייה חסידית... אבל איך יגיע הסוף הטוב הזה, את זה אנחנו לא ממש יודעים וקשה להניח את הספר מהיד עד שמגלים.
המעברים בין חמש הדמויות המרכזיות שנסעו אל הרב להתברך והקפיצות הקטנות שמתרחשות בין פרק לפרק - בפרק אחד אנחנו עוזבים דמות כשהיא על סף החלטה, בפרק הבא היא כבר תקופה אל תוך תוצאות ההחלטה - נותנים לספר קצב והופכים אותו לקולח מאוד, לא נמרח בשום שלב.
***
כמו שכתבה נצחיה, לדמויות בספר אין אופי מובחן. את חלקן היה אפשר להחליף זו בזו בקלות ולא הייתם שמים לב. מעשיות חסידיות לא נוטות להתרכז באופי של הגיבורים שלהן, וזה בסדר. מה שעובר עליהן, ההתמודדויות שלהן והבחירות שלהן מספיקים כדי לאפיין אותן.
לאורך רוב הספר, כשהדמויות מתקדמות לקראת התרה של הקונפליקטים איתם נפתח הספר, נשמר איזון עדין בין הנס, התממשות הברכה של הצדיק מסצנת הפתיחה, לבין מעשי האדם: הבחירה והמאמץ של הדמות לפעול ולשנות. אבל האיזון הזה נשבר בסוף הספר, בסצנה שאני לא רוצה לספלייר, אבל עלילתית היא קצת צורמת ונותנת תחושה שה"וורט" השתלט קצת על העלילה. שהרצון לרפרר למגילת אסתר (עלילת הספר מתחילה ומסתיימת בפורים) ולגזירת המן שלא היה ניתן לבטל אלא היה צורך לגזור גזירה חדשה שתאפשר להתמודד עם הגזירה המקורית - קבע את גורל הדמויות.
בנוסף, וזה כבר ספוילר רציני, הפריע לי עיצוב הקשרים הזוגיים של יוני. הרעיון מאחורי קו העלילה שלו ברור: הוא התחתן מהסיבות הלא נכונות, מסיבות של שואו ומה יגידו, והוא צריך קשר חדש שיתאים לו באמת. אבל האופן בו הוא בוחר לנסח את זה - הוא חשב שהוא רוצה מישהי שתאתגר אותו, ובעצם מתאימה לו מישהי איטית ומאתגרת פחות? הוא חשב שהוא צריך הכי-הכי אבל בעצם הוא בעצמו לא הכי-הכי אז הוא לא צריך להתחתן עם הכי-הכי? נשמע כמו, איך לומר, ריבאונד לא מוצלח במיוחד שלא היה צריך להבשיל לכדי חתונה.
אבל חוץ מזה, כיף של ספר.”
