ביקורת ספרותית על תיבת הנגינה מאת דורון סיון
ספר טוב

---

כריכתו החמימה חרדלית ופשטות ציור הכריכה בספר תיבת הנגינה שכתב דורון סיון משכה אותי לעוד ספר של סיפורים קצרים .
אך ספר סיפורים זה הוא אחר ושונה ממה שקראתי עד היום , הוא דומה יותר לסיפורים קצרים שקראתי פעם כשהייתי ילדה , כאלה בניחוח וטעם של נוסטלגיה ,והתרפקות של ילדות .
משהו בפשטות ובחמימות הזו עורר בי תחושות של אופטימיות , חיוניות ותקוה שהתכתב לי לאחר הקריאה לנושאים בו עוסק הספר במובהקותו שהרי כל כולו : זכרונות , משפחה ורגש , ולא בכדי הוא נבלע באחת בשעת נחת שקט ושלווה מוקדמת של בוקר .

את הספר מקדיש דורון במחווה מרגשת לסבתו פורטונה ישראל , שהאמונה העמוקה שלה בכוח עליון היוותה מצפן עבורה. ועבורו היתה דמות משמעותית אופטימית חיובית מעצימה ומעוררת השראה אליה היה קשור מאוד , ובפרט בילדותו עד שנפטרה .

הספר בנוי מ19 סיפורים קצרים , קלילים , וזורמים , המובאים בכתיבתו האותנטית והעדינה שפורטת על נימי הנשמה , ומתנגנת כתיבת נגינה על מיתרי הלב שהופך זכרונות לסיפור חי ונוגע .

הסיפורים נעים בין עבר להווה , בין זיכרונות מתוקים וגם כאלה שלא , הדמויות מלאות חיים ועומק שנעות בין אובדן לתקוה , לבין שתיקה ומוסיקה פנימית שאינה מרפה וכקוראת חשתי במסע רגשי שקט ועוצמתי של דמויות המתמודדות ונזכרות בזכרונות העבר , אהבות ישנות , ומשפחה , ולי כל משפט הרגיש כמו תו במנגינה , כזאת שחודרת אל הלב משאירה חותם ונשארת שם .

תיבת הנגינה ספר שקט , עדין ונוגע בלב ובמילים אחרות מנגינה עדינה של מילים שנשארת להתנגן הרבה אחרי
הקריאה . ספר נפלא במיוחד לחובבי ז'אנר הסיפורים הקצרים .

» ביקורות נוספות של אסתו'ש
» ביקורות נוספות על תיבת הנגינה