“לעיתים כל שאני זקוקה לו הוא ספר המכיל נובלה נוגעת משובחת אחת ושני סיפורים קצרים כדי להפיג משבר של קריאה מענייני המוח הטורדים את ימי ולהנות מקריאה מזוקקת לנפש שגמעה אותו בשקיקה כך הרגשתי כשקראתי את ספר ביכוריה של נועה שוורץ אל האיש עם עיני האגוז

אל האיש עם עיני האגוז מפגש מקרי, רגש לא צפוי, ושאלה אחת שלא נותנת מנוח: מה היה קורה אילו?

זה מתחיל באיש אחד, עם עיניים בצבע זיכרון, וממשיך אל המקומות הכי חשופים בלב

רק אחרי מותו של חבר משפחה, נועה גילתה שהוא אביה הביולוגי , בספרה היא כותבת לו מכתבים נוגים ללב מדם ליבה , בכתיבה אינטימית , מרגשת , נוגעת וסוחפת מלאה בניואנסים רגשיים , ומדויקים של נפש מתלבטת וטווה סיפור על קשר אנושי חמקמק, כזה שנולד מתוך סקרנות, געגוע ופצעי עבר שלא הגלידו דרך דמויות שנכתבות ברגישות רבה, ללא דרמה מיותרת, עם עומק רגשי שמצטבר לאט ומחלחל.
ויוצרת דמות של האיש עם עיני האגוז שהוא סמל: לאהבה אפשרית, להחמצה, לתקווה שמתעקשת להישאר גם כשהמציאות מסרבת לשתף פעולה.

ובשני הסיפורים הנוספים בספר בהן כותבת על שתי נשים נוספות הראשונה רעייתו של מלחין דגול, שעוזבת את ביתה ואת נישואיה. ויוצאת למסע שאין בו ודאות, רק כמיהה לגעת שוב באמת הפשוטה של היצירה והשניה זקנה שחייה היו מלאי הרפתקאות, נסיעות, אהבות ואנשים, מתיישבת מול הדף הלבן כדי לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה .

ניכר בשני הסיפורים נשים במציאות מתערערת שריתקה אותי במיוחד בכתיבתה הפיוטית והסוחפת של נועה .

אל האיש עם עיני האגוז זהו סיפור שנגמר על הדף אך ממשיך לפעום אצלי הרבה אחרי המילה האחרונה
כי יש אהבות שלא מבקשות סוף טוב – רק שיזכרו שהן היו אמיתיות ... ממליצה בחום !”