ביקורת ספרותית על הנסיכה לבית אלגרנטי מאת אורית ינקו
ספר בסדר

---

ספר חביב לגמרי. נחמד מינוס.
סיפור התהפוכות של משפחה אחת בצפת החל משנת 1949 ועד שנת 2000.
אם תרצו זה קצת "מלכת היופי של ירושלים" לעניים... סיפור משפחה על רקע ישראל הצעירה והנורמות החברתיות שמתגבשות בה.
אהבות נעורים סוערות וכוזבות וערכי משפחה שמתנגשים זה בזה.

הסיפור מתחיל בעצם בשנת 2000. רעות חוזרת לצפת, עיר הולדתה, על מנת לקבור את אביה.
היא נפגשת לראשונה עם אימה לאחר שניתקה קשר איתה בעקבות גירושי הוריה.
לאט לאט נחשף בפני רעות ובפני הקוראים הסיפור האמיתי של חייה של האם,ליליאן,ומה בעצם גרם למסלול חייה להתפתח כפי שהתפתח.
האמא מתחילה לאט לאט לחשוף את סודות העבר.

מה שלא עבד לי בספר הזה הוא דווקא אמינות העלילה. קווי המחשבה של הדמויות (בעיקר רעות) נראו לי חסרי היגיון. קצת ילדותיים ומוגזמים.
לא מצאתי את הסיפור כל כך אמין מבחינת הנתק הריגשי של הילדה מאימה.
בהתחלה חשבתי שאולי עוד יתגלו פרטים שישנו את דעתי אבל עם סיום הספר אני יכולה להגיד שאין ממש הצדקה ברורה להתנהלות של הדמויות.
דיאלוגים קצת לא הגיוניים וקבלת החלטות מוזרה אפילו בדמויות המשנה.

רמת הכתיבה היתה בסדר. לא משהו רדוד או סתמי אבל בסך הכל הספר יצא סתמי כי העלילה לא התיישבה עם הגיון בריא של הקורא לדעתי.
כדי להצדיק כזה נתק בין אמא ובת וכזאת רמה של טינה וניכור הורי היה צריך פה קו עלילה חזק יותר. זה לא הגיע ולכן לא נקשרתי לדמויות למרות הסיפור המרגש לכאורה.
לא התרגשתי ולא נכבשתי.

ספר בסדר ולא יותר מזה.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על הנסיכה לבית אלגרנטי