מחקרים היסטוריים הם בעיתיים. החוקר מחזיק בדעות ותפיסות עולם שבדרך הטבע משפיעות על חקירתו ההיסטורית. מעטים החוקרים שמציגים מחקר שבו החלו בדעה אחת וסיימו בדעה הפוכה. לכן אני מבין שהחוקרת רצתה בספר זה לנגח את קסטנר ולהציל את כבודו שך קראוס. הנימה הזו שזורה לאורך כל הספר והמחברת איננה מנסה להסתירה.
מעבר לכך יש את השואה הנוראית של יהדות הונגריה - שואה שהתרחשה במהירות רבה, כאשר ההנהגה של יהודי הונגריה והנהגת העולם יודעים כבר על אושוויץ ומה נעשה שם. אפילו נשיא ארה"ב התערב לאחר פלישת הגרמנים להונגריה באמצע 1944 וקרא להונגרים שלא לאפשר משלוח יהודים לאושוויץ. הכל היה ידוע. אז איך עדיין הושמדו למעלה מ 400 אלף יהודי הונגריה?
כפי הנראה שהאשם היה בהנהגת הקהילה. ויש הטוענים בלהט כי רק הנהגת היהודים הייתה אשמה.
לפי נדיבי הבעיה הגדולה הייתה המאבקים הפוליטיים כאשר נציגי מפא"י בחשו בפעילות בהונגריה למרות שלא היה להם רוב פוליטי בקהילה. יכול להיות. ולפי העדויות שמביאה נדיבי הוסתרו נתונים במכוון מקראוס, שהיה הנציג של כל היהודים והתנועות החלוציות. נניח.
אבל יש עובדות - למשל שהרבי מסטאמר (שהתנגד בכל כוחו לתנועה הציונית) ושכבר הוכנס לגטו, הוצא משם ונשלח לארץ ישראל על חשבון רישיונות עליה (סרטיפיקטים) שנלקחו מצעירים חברי התנועות הציוניות. אבל זה פחות מטריד את נדיבי. אותה מטרידה הרכבת של קסטנר ומי עלה עליה. כל אחד בוחר להתרגז ממה שמרגיז אותו...
לסיכום - זהו פרק מכוער ואיום בתולדות היהודות באירופה ובהונגריה בפרט. קשה מאד להיות אובייקטיבי בחקר ההיסטוריה שלו. מי שרוצה ללמוד על פי מחקרה של נדיבי מה היה שם - יכול לעשות זאת. כדאי אבל לקרוא גם מקורות אחרים.















![אנשים טובים [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986781.jpg)


