כל כך הולם אותו שמו של הממואר החדש של גונן נשר אקוסטיקה של התבגרות , אשר כבר בכריכתו המטאפורית עוצמתית מרהיבה
נתנה לי להרגיש ...
בסחף כתיבתו הכנה האמיצה העדינה והנוגעת ובתבונה של רגישות ואומץ סחף אותי גונן היישר אל מסע זכרונותיו כילד כבד שמיעה
בחברה הקיבוצית של שנות השבעים .
עד גיל 5 גונן לא ידע שהוא חירש ואף הסביבה לא ידעה זאת , כל שידע הוא שתקשורת אנושית היא דרך תנועות ידיים והבעות פנים .
לאחר שנה נוספת בסביבות גיל 6 אובחן כחירש וקיבל מכשיר שמיעה .
כידוע , חושים ערים מפצים על היעדר , ובדרך חוסר שמיעתו גונן מיטיב לתאר , וללהטט במילים ולגעת בי הקוראת בדרך פיוטית
לירית להפליג למסע של דמיון , לחוות מראות , להריח ריחות ולטעום טעמים של מסע ילדותו .
מסע לא קל בלשון המעטה שקראתי בנשימה עצורה בשעתייים של אחה"צ שכל מה שרציתי היה לחבק חזק חזק את גונן הילד ולומר לו
אם יסכים להיות חבר שלי וכמה שהוא נפלא וחזק .
ספר נוגע , מעורר מחשבה העוסק בשונות , לרגעים שובר לב ואף מלא ברגעי חמלה אך יש בו המון רגעים של תבונה ורגישות שובת לב שתיגע לכם בעצב השמע.....















