ביקורת ספרותית על שולחן הממזרים - נאמנים לעצמם מאת אנדרו שוורץ
ספר לא משהו

---

"אתם חושבים שעשינו את הדבר הנכון?" שאלתי
זל חיבק אותי."לא עשינו את הדבר הלא נכון. זה כל מה שנוכל להתנחם בו עכשיו".

נראה שזה גם כל מה שקוראי ספרי פנטזיה בני ימינו יכולים להתנחם בו.
האם הסופרים שלהם עושים את הדבר הנכון? לא בטוח, אבל היי, הם לא עושים שום דבר לא נכון!
כלומר, אם הם כותבים פוליטיקלי קורקט מתקתק וצדקני, במה כבר אפשר להאשים אותם?

יכול להיות שסתם נפלתי על הספר הזה, שהוא בסך הכל ספר פנטזיה גנרי ודי קריא. אבל העניין הזה של להימנע מפעולות "לא נכונות" הגיע פה לקיצוניות מרשימה וזה בכל זאת קצת מעצבן.
היה היתה מלכה רחוקה בשם נובריס שהשתלטה על כל הממלכות סביבה. באחת מהן, הפרובינציה המערבית, חיה טילה, גיבורת הספר שלנו, ממזרה שלא שייכת לא לכאן ולא לשם: לא למעמד הנמוך ולא למעמד הגבוה. היא יושבת על הגדר, רגל פה רגל שם, וחולמת להשתלב.
כשנסיכת הממלכה עורכת ביקור מלכותי במערב, טילה מתיידדת איתה ויחד עם אחיה למחצה ועוד שני ממזרים הם מתגנבים מהטירה להרפתקה לילית תמימה שמסתבכת כשהם עדים לתחילתו של מרד: אביה של טילה, שליט הפרובינציה המערבית, רוצח את הדוד של הנסיכה והם מבינים שהנסיכה היא הבאה בתור להירצח והשלב הבא הוא מלחמה.
מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה? האם למערב יש סיבות מוצדקות למרד? האם נובריס כבשה ושיעבדה את המערב ומדובר במלחמת שחרור מוצדקת מפני דיכוי אכזרי? או שאולי לנובריס היו טיעונים היסטוריים מוצדקים להשתלטות על המערב והשלטון שלה הוא שלטון נאור והוגן והמערב מחרחר ריב ללא סיבה?
אני לא יכולה לגלות לכם לא בגלל שאני חוששת מספוילרים אלא בגלל שהספר לא עוסק בזה בכלל. טילה שהתחילה להתיידד עם הנסיכה מבינה שחייה של הנסיכה בסכנה וכל הקבוצה בורחת בניסיון להגן על הנסיכה, להחזיר אותה בשלום לממלכתה ולהזהיר את הממלכה מפני המלחמה.
עכשיו, ברור שלשתף פעולה עם רצח בדם קר של נסיכה שהרגע התיידדת איתה והיא בסך הכל עושה רושם סימפטי זה מעשה… בעייתי ומפוקפק מוסרית.
אבל מה עם התמונה הגדולה?
האם יש צד צודק במלחמה העומדת לפרוץ?
החבורה מספרת לעצמה ולקוראים שהם הולכים לעצור את המלחמה, אבל האמת היא שאי אפשר לעצור את המלחמה. מהרגע שהוכרז מרד - דם יוקז, ראשים יערפו, יהיו מפסידים ומנצחים. והחבורה בחרה צד.
האם היא בחרה בצד הנכון?
אין לנו מושג. ונראה שגם להם אין.
והעניין הוא שהספר מסתיים כשהם מגיעים לצד השני בשלום, אחרי שהם מצליחים לחצות את המערב בו הם נחשבים לבוגדים ומבוקשים ולכן הם נאלצים להילחם ואפילו… להרוג! אי אלו אנשים בדרך. חלקם היו חברים שלהם, שכרגע רואים בהם בוגדים. ואחרי כל זה, המלחמה הגדולה עדיין בפתח.
אז כן, הם הצילו את הנסיכה, אבל המון אנשים אחרים נהרגו בדרך בשביל להגיע למטרה הזאת, ורבים עוד עומדים להיהרג, אז מה בעצם המעשה הנכון בסיפור הזה?
הספר לא טורח לתת תשובה.
לפי מיטב המסורת של "באטמן לא הורג" והארי פוטר שלא מסוגל להטיל קללת מוות, גיבורי הפנטזיה בני ימינו אמורים לסור מרע, כלומר להימנע מלהרוג ככל האפשר, ולהתעלם מהתוצאות העתידיות. גם כשהתוצאות העתידיות הן הרוגים רבים הרבה יותר.
ובאופן לא מפתיע, הספר מסתיים כשבני החבורה העייפים אופטימיים למדי כי הם עומדים להתיישב בעיר הבירה ולזכות לחיי מותרות ותפנוקים. בינתיים, הצבא נערך למלחמה, אבל מה אכפת להם?
הם לא עומדים לקחת בה חלק כי מלחמות זה איכסה ופויה, והם, כאמור, מתנחמים בכך שלא עשו שום דבר לא נכון, ומה יותר לא נכון מלהשתתף במלחמה?
אולי אם הצד שבו הם בחרו (כן, הם בחרו, כי בסוף, גם לא לעשות כלום זאת בחירה) יפסיד במלחמה והם יהיו הקורבנות הראשיים של המערב שיראה בהם בוגדים, הם יגלו שיש רק מעט מאוד נחמה באי עשיית המעשה הלא נכון, אבל עם זה הספר כבר לא מתעסק.
באופן אירוני, השם של הספר - "נאמנים לעצמם" שבא להצביע על איזו עליונות מוסרית של אנשים שדבקים באמת שלהם למרות הכל הופך לנכון מילולית: נראה שהבחירות של גיבורי הספר, בסופו של דבר, נובעות מכך שאין להם הרבה נאמנות למשהו או למישהו מעבר לחבורה המצומצמת שלהם עצמם.
תוסיפו לכל זה בניית עולם וקסם עצלנית משהו, עולם ימי-ביניימי גנרי, סוסים, טירות, מכשפים עם טבעות קסם ותקבלו כאמור ספר גנרי וקריא ולא מעבר.


*** מן הראוי לצין שאחרי שכבר כתבתי את הביקורת גיליתי שיש ספר המשך, כך שאולי עשיתי לספר קצת עוול כשכתבתי שהוא מסתיים עם פרוץ המלחמה, כי הוא לא ממש מסתיים, אבל גם אם ההמשך יתורגם - נראה לי שאני מיצתי.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על שולחן הממזרים - נאמנים לעצמם