ביקורת ספרותית על חרדי וטוב לו מאת טוביה טננבום
ספר טוב

---

בספרו "חרדי וטוב לו" מציג טוביה טננבום דוגמאות רב-גוניות הממחישות את עולמם הפנימי והחיצוני המורכב מאד של החרדים. בין הדוגמאות הבולטות ניתן למנות את הגרפיטי המאתגר "ציונים, סופכם קרוב"
לצד מודעה המכריזה על "מתנות" שמעניק אדמו"ר בגן עדן למבקרים בקברו ביום השנה לפטירתו, יחסי הכוחות הרוחניים והחברתיים בתוך הקהילה אינם בהכרח הוכחה לרצון כן לקיום מצוות, תפיסת הנס והקדושה המתמשכת גם לאחר המוות מתבססת על תלות הכמעט מוחלטת בהנהגת הקהילה. אוי למנסה לערער אוי למבקר.....
טננבום מתאר מפגשים עם דמויות שונות – החל מאדמו"רים נודעים, דרך זמרים חרדים , ועד לחרדי הפשוט ברחוב הנושא בנטל – ומעלה שאלות יומיומיות שנראות פשוטות אך טומנות בחובן לא מעט עומק פסיכולוגי וסוציולוגי, כגון: "למה חרדים לא לומדים תנ"ך?", "האם היהודים לבשו שטריימל במצרים?", "מדוע ילדים חרדים מלקקים דבש?", . שאלות החושפות המתח רב מאד בין המסורת לבין המודרניות, בין השמרנות לבין הרצון לשמחה ולחופש ביטוי, ומציגות את הקונפליקטים הפנימיים של הפרט בתוך מסגרת חברתית סגורה.
דוגמה נוספת היא תיאורו של אורח החיים המוקפד בחסידות מסויימת, שבו "המשמיש" את אשתו חייב לעטות ציצית, לבצע את המעשה במהירות, ולהיות נתון לביקורת צמודה של האדמו"ר בנוגע ל"תקונעֶס" – תקנות מחמירות הנוגעות לחיי הנישואין, שבמקרים קיצוניים אף עלולות להסתיים בעונשים דרמטיים. תיאור זה מדגים את השליטה ההיררכית והפסיכולוגית על הפרט, את המתח בין הצורך באינטימיות לבין מגבלות חברתיות ודתיות.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על חרדי וטוב לו