ביקורת ספרותית על הספירה לאחור - הסיפור המדהים ששינה את העולם על 116 הימים שקדמו להטלת פצצת האטום על הירושימה מאת כריס ואלאס

---

לרגל ציון שמונים שנה להטלת הפצצה האטומית על הירושימה, ב־6 באוגוסט 1945.
הספר הספירה לאחור 1945 אינו מותחן היסטורי מרתק. זה תאור קבלת החלטה מצמררת מפלצתית שיש בה היעדר מוחלט כמעט של מוסר אנושי.
מספר את סיפורם של גברים רבי עוצמה-מדענים, גנרלים, נשיא-כביכול גיבורי על בדרמה אפית. אך בולט בפחות מידי הדגשה לגורלם של האנשים שנשרפו חיים? הילדים שנמחקו בשבריר שנייה? האימהות שראו את עולמן נמחה בהלומת אור מסנוורת?
הספר נוקט לטעמי בגישה קרה, כמעט טכנית, לנשק שהוא - הוא שיא הזוועה האנושית. הוא מדגיש "החלטות קשות" ואת "הכרח ההכרעה" אך פחות מדגיש שמדובר בפשע מוסרי בקנה מידה כמעט חסר תקדים-השמדה המונית של אזרחים חפים מפשע באמצעים לא אנושיים.(הכמעט -זו השואה שאנחנו עברנו לפני ה"ארוע" הזה ) הספר מזכיר את הקורבנות. אך כנספח שולי לדרמה שבעיקרה פוליטית מדעית.
השאלה המוסרית: האם יש הצדקה לשימוש בפצצה גרעינית נגד אוכלוסיה אזרחית? האם באמת היה צורך ברצח המוני? בעת הזו כששוב מעלים מחדש אפשרות לשימוש בנשק אטומי - יש מקום להעצים את הדימוי ה"ראוי" למנהיגים שמקבלים החלטות מחרידות האילו ב"משחק השחמט" הנורא שלהם. יש מקום להאיר את הצד האפל, לזעוק על אובדן האנושיות. להזהיר שאין דבר נאצל במלחמה. רק אבק ועפר וזעקות. הספירה לאחור 1945 הוא שיעור חשוב- רק אם נלמד ממנו את הדבר הנכון: שהשמדת חיים אינה פתרון, אלא כישלון קולוסלי מפלצתי נורא של האנושות ושל הנהגות איומות.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על הספירה לאחור - הסיפור המדהים ששינה את העולם על 116 הימים שקדמו להטלת פצצת האטום על הירושימה