ביקורת ספרותית על שיעורים בתעופה מאת ג'קלין מוריארטי

---

הגיבורה של שיעורים בתעופה היא אישה "פשוטה" ודי חנונית בשנות השלושים לחייה, עם ילד קטן מדי ואמא מגוננת מדי ועם משבר משפחתי מהעבר.
מכתבים חושפניים שכתבה בנעוריה, מעיין יומן התבגרות והתגברות על המשבר בשפתה הציורית כתלמידת סדנאות כתיבה - מגיעים אחרי עשרים שנה להיות מופצים בידי ידיים זרות. אך ההבדל מהסדרה "להעיר את הדוב" עם נועה קולר שעוסקת באותו עניין של חשיפת מכתבים אינטימיים של אישה מהשורה - כאן קבוצה שלמה של אנשים טסה למפגש הזוי שנראה נורמטיבי אך בהמשך דן בשאלה: הם אנשים יכולים לעוף? הקבוצה מבינה שכל חבריה הם מחד זרים ומאידך עברו את אותה חוויה עם המכתבים, מה שמוביל להיווצרות של כת (וכצפוי מכת - חבריה נלחמים פסיכולוגית זה בזה ומכחישים שהם נפלו קורבן לכת...)

למרות העטיפה החמודה משהו - מדובר בעצם במותחן פסיכולוגי מעורר אימה, כשגיבורתנו חוזרת מהטיסה ומהשיעורים המוזרים, מעודדת ומתחילה לצחוק על כך ולדבר עם בני משפחתה. ואז היא מקבלת ממחבר המדריך שהעביר את השיעורים מכתב נוגע ללב (כצפוי עם מוות טרגי) שמסביר את המוזרות שהלכה שם, ומנסה לנרמל לעצמה את תחילתה של הזנחת הילד שלה. העובדה שעיניה נחו על הספר "ימי שלישי עם מורי", ובדיוק אז אביה התקשר וביקש לשחרר אותה קצת מעול הטיפול בילד בימי שלישי - ולא צריך להסתדר עם הבייביסיטר המעצבנת כדי להמשיך להגיע למפגשים של המדריך המוזר, מה הסיכוי?

היא מחליטה לקרוא מלא ספרי עזרה עצמית, ולהישאב לעולם הרוחני על חשבון הזנחת העולם הפיזי. פתאום היא זונחת את זיכרונות העבר ואת המכתבים שהיא עצמה כתבה בנעוריה ושקמו לתחייה ועוברת לחקור דפוסים המתבטאים בעמודי המדריך שהיא מקבלת מבחינה "אינטלקטואלית": המנחים כותבים אותו לסירוגין בדר"כ אבל זה עדיין מפתיע כל פעם להיווכח בתשובה לשאלה: "האם הם כיבדו את הרוטציה ביניהם או לא?" הערות אגב מעל הפרקים משקפות מעבר לתוכן הרוחני איזו אינטראקציה בין שני המדריכים, ולפעמים או בדרך כלל הפרקים לא מופיעים ברצף כרונולוגי... עוד טקטיקה נפוצה בכתות, "השוטר הטוב והשוטר הרע". כל אחד מהם חושב עלייך - המשתתף שרוצה לגלות את האמת - או על עצם תפקידו כמעביר הסדנאות את ההיפך הגמור! ואתה כמשתתף מזדהה עם אחד מהם יותר מהשני.

במפגש מתגלה הזהות ה"אמיתית" של המדריך כמארח נדיב "של הביוקר" ולצד זאת איש פשוט מהשורה כמו כולם שם. כולם כבר התרגלו להתעלם מהאישיות המוזרה והגרנדיוזית וההיפך - הוא מזכיר לכל אחד את אמא, אבא או אח.
נורות האזהרה כבר מהבהבות, אבל מאוחר מדי.

טכניקת פירוק התנגדויות נוספת: באותו מפגש יום שלישי האיש הכי גס במפגשים, שלא התחבר עם השאר - מתעמת עם המדריך, אך תחושת ההקלה שמישהו נמצא כאן כדי להגן עלינו ושאת אווירת האיום המרחף הרגשנו בצדק מתחלפת מיד בבוז כלפיו.
המדריך מתחיל לסכם עם המשתתפים על חוזה שבו הוא מסיר כל אחריות לביטחונם עקב אמונה והשתכנעות בטענות המופרכות לגבי תעופה.
[ובמאמר מוסגר - גם אם בעקבות לחץ חתמתם על הסכם שכזה - עשו כמיטב יכולתכם לתעד את נוסח החוזה הרחק מעיניו של ה"מדריך" שמשדל אתכם לקחת חלק בדבר הזה באיומים].
לאחר החתימה יש חזרה רובוטית על ביטוי של שיתוף פעולה (כמו הטרנד בטיק-טוק היום של: "אנחנו מקשיבים ולא שופטים")
ודיבורים פרקטיים על איך זה יתבצע בפועל עכשיו אחרי שהכול מסודר משפטית מכילים מושגים המצריכים השכלה גבוהה כמו אווירודינמיקה, וכל אחד מקליל לעצמו עם בחינת פירורי סושי איכותי ורצון להתחקות אחרי מתכונה של העוגה החד פעמית באיכותה שהוגשה.

נושא עצוב מאוד וחשוב שמתאר אחד לאחד את מנגנוני הכת ואיך אנשים נורמטיביים ובוגרים בעלי משפחות הם דווקא הטרף הכי קל שלה.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על שיעורים בתעופה