ביקורת ספרותית על לפני שהיינו מאת ג'ול אי.אן
ספר בסדר

---

באמת שהתכוונתי לסיים את הספר, אהבתי את הכתיבה ואת החשיבה של הסופרת עד שהרגשתי שהעלילה נתקעת ולא מתקדמת!!
אמרסן קלארק (23) היא בחורה שהחיים לא האירו לה פנים, היא גדלה עם אימא מזניחה
והדבר שהכי ברור לה הוא ששנות העשרים הן דבר אכזרי...אפילו כשאת טיפוס אופטימי.

החיים מובילים אותה להתקבל לעבודה אצל זוג על תקן העוזרת כשהאישה היא חולה אנושה,
ואמרסן בגילה הצעיר מבינה שאף אחד לא יודע כמה מיכלי דלק הוא צריך כדי להגיע ליעד הסופי בחייו.
בגלל ניסיונה המר היא לא יודעת איך זה כשיש מישהו שאפשר לסמוך עליו, אז ברירת המחדל שלה היא לא לסמוך על אף אחד.
כך היא מתלבטת אם לקבל מהם עזרה ולבלוע את גאוותה שעלולה למנוע ממנה הזדמנות למיטה, מקלחת וקורת גג ראויה.

ואז קורה הבלתי נמנע... הגבר הופך לאלמן (לא ספוילר, זה רשום בתקציר)
ואמרסן מרגישה שלפעמים אנחנו מתחילים להתאהב באנשים עוד לפני שהלב שלנו מזהה מה קורה.
היא נקרעת בין העולמות, כי מבחינתה האהבה היא חד צדדית,
אבל אנחנו צריכים שמישהו יושיט לנו יד, שמישהו ישמע אותנו, ובעיקר להשלים עם הפחדים הגדולים ביותר שלנו.
וזאק הוא גבר מושלם. הוא נאה וטוב לב, התגשמות כל החלומות.
רק שהוא לא ממש שלה...

ופה הסופרת מתעכבת עוד ועוד בהתקדמות העלילה.
היא צריכה שהקורא/ת יבינו היטב את הקושי , ו"המסטיק" הזה הרגיש לי ארוך וללא תכלית.
אז בעמוד 235 סגרתי את הספר.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על לפני שהיינו