ביקורת ספרותית על וידוי ברכבת של 19:45 מאת ליסה אונגר
ספר בסדר

---

#
נראה כי סופרות בז'אנר "מתח פסיכולוגי" שואפות לספר סיפור שאף אחד עוד לא שמע כמותו. הן כמובן שואפות גם להתפרנס טוב (ליסה אונגר, למשל, שואפת למרצדס S-CLASS. איך אני יודעת? מכונית כזאת, מופיעה בסיפור, עם תיאור משתפך). לצורך כך הן בונות עולם בעל חוקים ייחודיים.

גברים, לפי אונגר, נחלקים לשתי קבוצות. האחת היא של גברים טובים, צפויים ומשעממים. הם אוהבים, מפרנסים את משפחתם, ואין בהם סיפור. הקבוצה השנייה הם "הרעים". הם בוגדנים, מפלרטטים עם נשים אחרות, שוכבים עם כל אישה שמסכימה, לא איכפת להם שיש להם אישה בבית, שהם טוענים שהם אוהבים אותה. תת-קבוצה של הקבוצה הזו הם הרשעים. מאחורי סבר פניהם הנעים מסתתרת מפלצת, שרק מחכה לסיבה לצאת ולפעול.

נשים על פי אונגר נחלקות גם הן לשתי קבוצות. הרוב מנסות לעשות את הטוב האפשרי, לגדל ילדים, לטפל בבית, לפרנס את משפחתן. נשים אלה תלויות בלהיות בת זוג של גבר, שלעתים קרובות מתברר כאחת המפלצות. ואם הן משתחררות ממנו, חש סכוי שימצאו להן גבר אחר כבן-זוג, שיתברר כהעתק חיוור של הראשון.
אונגר מאמינה בכוח הנשי. בקבוצה השנייה יש נשים שיכולות להיות נוכלות בדיוק כמו שגברים יכולים. הן אמנם בדרך כלל לא רוצחות, אבל הן בוגדות, מחריבות בתים של אחרים, שואבות ממון מתמימים ומוכיחות שהן יכולות להזיק, בדיוק כמו גברים.

סיפור מבולבל שהולך ומסתבך, עם ליבה כה מופרכת שאפילו בשביל ספר מהז'אנר הזה היא מוגזמת. צירופי מקרים בלתי מתקבלים על הדעת, שהקורא אינו יכול לנחש, כי הם בלתי מתקבלים על הדעת. בשלב מסויים זה מתיש, כי אונגר מחפשת תופעות יוצאות דופן, לרפד בהן את סיפורה. קראתי ועכשיו אעביר אותו לסובלני בידידי, שאינו נוטר טינה. 2.5 כוכבים, שעוגלו ל - 3.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על וידוי ברכבת של 19:45