"קוקשקה" מאת שרית אלקון הוא ספר מהפך קרביים במובן החיובי של הביטוי. הסופרת שולחת יד לתוך הקישקע והרחם ובוחשת שם במיומנות, והתוצאה אישית, נשית ומעוררת השתאות. קוקושה היא קוקייה, כך אימה של נטליה קוראת לה, קוקושקה, חסרת מנוחה, תמיד פורחת לבתי זרים. לנטליה לא טוב בבית והיא מחפשת משהו בלתי ידוע, אהבה, השתייכות, חברות. את זאת היא מוצאת בשלישייה מיוחדת שהיא יוצרת עם עוד שתי נערות מבתים מזניחים ומפורקים, אמיליה ובטי.
הרומן עוקב אחרי שלושתן כשנקודת המוקד היא נטליה, אך העלילה עוברת בין הדמויות ונותנת מקום ופה גם להורים ולדמויות המשנה, המנסות להוציא את המיטב מהחיים הקשים והמאוד לא מספקים בשיכון הישן בירושלים. אלקון אוהבת את הדמויות שלה וניתן לחוש באהבה הזו, בחמלה ובהבנה, גם כשהן מכוערות, רעות או מטופשות. זוהי כתיבה שמתפקעת מאנושיות וזוהרת מכישרון.
יש לי רשימה כאן ב"סימניה" של ספרות נשית במיטבה ו"קוקושקה" בדיוק עונה להגדרה הזו, כתיבה מאוד נשית מתוך ההוויה המורכבת חסרת הביטחון, הסוערת, המושתקת, המוחצנת של ילדות, נערות ונשים במדינת ישראל של שנות ה 80 של המאה ה-20. תנו לי עוד ספרות כזאת, שנכנסת מתחת לעור וגורמת לי לרצות להמשיך לקרוא עוד ועוד.
נב אהבתי גם מאוד את הציור המקורי על כריכת הספר "ליאלי חולמת בהקיץ" שציירה שירה זכים
נב 2 הוצאת הספרים העצמאית "פטל" מסתמנת כהוצאת מקור איכותית ומסקרנת. באותה הוצאה אני ממליצה גם על "היהודיה האחרונה של קפריסין" מאת רוחמה וייס.


















