ביקורת ספרותית על מלחמה גרעינית - תרחיש אפשרי - סיפורן של 72 דקות גורליות שמשנות את העולם מאת אנני ג'ייקובסן
ספר טוב

---

24 אלף שנים חלפו. הטמפרטורות חוזרות למידותיהן ערב המלחמה. יצורים חדשים מתפתחים ומשגשגים. הנזקים היו כבדים, אך לכדור הארץ יש דרכים משלו להתאושש ולהשתקם. האדמה חוזרת לקדמותה, כמו גם אספקת איכות המים. הקרניים האולטרה סגוליות מתרככות וחוזרות להפיח חיים. 24 אלף שנים. בערך כפליים מהזמן, לפי חלק מהתיאוריות, שבו נזקקו בני האדם כדי להתפתח מיצורים ציידים לקטים למה שהם היום. הרעלת הקרינה ממלחמת העולם השלישית גוועה לבסוף בדרך הטבע. האם בני האדם של העתיד, אם יהיו כאלו, ימצאו שריד כלשהוא שלנו? של החברות שבנינו, שפיתחתנו ושהפרחנו, ושלא השכלנו לשמֵר? (מתוך הפרק האחרון עם שינויים שלי).

הספר הזה הוא מסמך עיתונאי מפורט על תרחיש אפשרי, ריאליסטי מאוד, המתאר כיצד מתפתחת מלחמה גרעינית מאפס למאה. מטיל אחד בודד, להשמדת הציוויליזציה כולה. המחברת עשתה תחקיר מפורט כמעט מכל היבט אפשרי, החל בסוגי הטילים, גודלם, עוצמתם, מיקומים וייעדים, לווינים, צוללות גרעיניות, תיאור הפרוטוקולים המנחים את מקבלי ההחלטות, מזוודות האימה המתלוות לנשיאי המעצמות, הקודים והספרים השחורים שבתוכם. הספר מתקדם משעת האפס של שיגור הטיל הגרעיני הראשון, שניה אחר שניה, דקה אחר דקה. 72 הדקות הראשונות, והאחרונות. הפרק הלפני אחרון עוסק בתרחיש החורף הגרעיני שהוצג לראשונה בשנת 1983, ועוסק בתוצאות ארוכות הטווח של המלחמה הגרעינית.
הנה תיאור קצר של מה שקורה בשניות הראשונות אחרי התפוצצות פצצה גרעינית (ליקוט שלי מתוך כמה מקומות בספר): "פיצוץ של נשק תרמו־גרעיני בעל עוצמה של מגטון אחד נפתח בהבזק אור וחום כה גדול, שמוח האדם אינו מסוגל לתפוס אותו. טמפרטורה של 100 מיליון מעלות צלסיוס גבוהה פי ארבעה או חמישה מהטמפרטורה המתחוללת במרכז השמש של כדור הארץ. בהבזק המילי־שנייה הראשון לאחר שפצצה תרמו־גרעינית שכזו מכה, מופיע אור. קרן רנטגן רכה בעלת אורך גל קצר ביותר. האור מלהיט את האוויר האופף את המקום למיליוני מעלות, יוצר כדור אש ענקי המתפשט בקצב של מיליוני קילומטרים בשעה. כדור האש זוהר בבוהק עצום אלפי פעמים יותר מזה של השמש בצהרי היום. כל מי שמישיר מבטו אליו, מתעוור. בתוך שניות מתפשט כדור האש הזה לקוטר של יותר מקילומטר וחצי (1,737 מטרים). באור ובחום העצומים הנפלטים ממנו כל משטח של בטון מתבקע, חפצי מתכת נמסים או מתפוגגים, אבנים מתנפצות, ובני אדם נעלמים באחת בבעירת פחמן... החום במהירות האור הקורן מכדור האש מצית כל חומר דליק בקו הראיה במרחק קילומטרים לכל כיוון. וילונות, ניירות, ספרים, גדרות עץ, בגדי אנשים, עלים יבשים — כולם מתפוצצים בלהבות והופכים לחומר בעירה לסופת האש מתחילה לאכול שטח של 260 קילומטרים רבועים ואף יותר... בתוך שניות הקרינה התרמית מפצצת הגרעין בת המגטון חורכת את עורם של עוד כמיליון בני אדם, 90 אחוזים מהם לא ישרדו. מדעני הגנה ואנשי אקדמיה השקיעו עשרות שנים בחישובים הללו. רובם לא יספיקו ללכת ולו צעדים אחדים מהמקום שבו עמדו בעת שהפצצה התפוצצה. הם הופכים למה שמומחים להגנה אזרחית בשנות ה־50, בשעה שהחישובים המקבריים הללו הועלו בפעם הראשונה, כינו 'נמצאו מתים'".

אי אפשר כמובן לסכם ספר כזה, וצריך פשוט לקרוא אותו, אבל אם צריך לתמצת לשלוש תובנות מרכזיות, אז הנה הם לפניכם: א. אי אפשר לנצח במלחמה גרעינית. ב. מלחמה גרעינית היא מהירה מאוד. מאוד. ג. ההרס הוא מוחלט וטוטאלי, ולא משאיר כמעט שום סיכוי לציוויליזציה לשרוד אותה.

למרות ריבוי הפרטים והנתונים הטכניים, קשה להניח את הספר מהיד, המסמך הוא מצמית, ולכן לא מומלץ למי ששנתו נודדת, כי אחרי הכל הספר הזה מתאר באופן חי ומבעית ובתרחיש אפשרי באופן מפחיד איך בתוך 72 דקות הופך כדור הארץ שלנו, למקום שבו השורדים המעטים את המלחמה הגרעינית, רובם כנראה מחצי הכדור הדרומי, ימצאו את עצמם "בעולם אכזרי שאיש מהחיים היום לא יכול להכיר, כי פרט לקומץ שבטים בעמק האמזונס, או למי שהוכשר לכך בצבא, אין היום כמעט אדם בעל כישויר ציד וליקוט. כי לאחר מלחמה גרעינית, אפילו השורדים הבריאים ביותר יתקשו לנווט את דרכם בעולם הסובל מהרעלת קרינה, תת תזונה ומחלות, כשהם חיים בעיקר מתחת לפני האדמה וסובלים מקור ומאפלה".

נחזור לסוף. אט אט קבוצות קטנות של בני אדם עשויות להתערבב זו בזו כדי להתרבות ולשרוד, ללדת צאצאים בעלי קשיים גנטיים, חלקם עיוורים. שנים יחלפו. דורות. כל הידע ייעלם כלא היה. כל מה שלמדנו יחד כולנו, וכל מה שהנחילו לנו אבותינו – הכל ייהפך למיתוס (מתוך הפרק האחרון כנ"ל).

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על מלחמה גרעינית - תרחיש אפשרי - סיפורן של 72 דקות גורליות שמשנות את העולם