ביקורת ספרותית על אלוף בטלות מאת טום הודג'קינסון
ספר מעולה

---

אני באופן אישי, נהניתי מהספר הזה. לא בגלל שאני מתבטל רוב הזמן, אלא כי הייתי רוצה להתבטל יותר ולא מצליח כך שהספר הוא מעין הגשמת חלום שאולי יתגשם בפנסיה (מקווה שלא נתבדה) ואלי בפנ(ט)סיה (משחק מילים שכזה).
ראשית נתחיל בביקורת פחות טובה וקצת לוגיקה: הספר בעצם לא מדבר אל אוכלוסיה כלשהי וזאת מהטעם הבא: אם סדר היום שלך עמוס, ואתה חייב לעבוד וגם לשים שעון מעורר (אחת העיצות של הסופר היא להמנע ממנו)- אז ברור שהספר לא עבורך. אם את או אתה (האמת שזו עוד בעיה –הספר מדבר רק לגברים, או שאולי זו רק המהדורה העברית?), אז אם אתם כבר בטלנים, למה אתם צריכים את הספר?
עוד ביקורת אחת: המחבר הוא אנגלי, כך שככל שאני מכיר את מערכת הרווחה והבריאות שלהם, הן עשויות לעזור למי שחפץ בחיים כמו בספר ולהימנע מהקריירה. הגשמת החלום הזה בישראל וארצות כגון ארה"ב תהיה קצת יותר קשה. הוא גורם לכל העניין להישמע כאילו החיים האידיאליים הם חיי הבטלה וכל מה שצריך לעשות הוא למצוא את העיסוק הזה שמסתדר עם עיקרי החיים.
חוצמזה, הספר אחלה (אם מותר להתנסח כך באתר של קוראים וקוראות אוהבי ספר ומשכילים): הספר מהלל את הנמנום, ארוחת הצהריים הארוכה, שיטוט הסרק, ההנאה משינה והאבסורד שבמשרה מלאה (זה הכי דיבר אליי ולעוד כמה שיש להם אומץ להודות בזה לפני הבוס או האישה או החברים המצליחנים או לפני נשים יפות). הספר מעלה גם כמה נקודות נכונות שאנשים עובדים/ות כבר הפסיקו לחשוב עליהן: הרעיון של ה"קריירה" הפך לצורך חברתי רק עם עלייתה של המהפכה התעשייתית. לפני כן, רוב האנשים עשו את השעות שלהם לעשות את מה שהם צריכים כדי לשרוד. חיים קשים? אוּלַי. אבל הזמן שלהם היה שלהם. (בבקשה אל תזכירו עכשיו את הספרים של צ'רלס דיקנס על יתומים שעבדו 18 שעות....)
מה שאהבתי בספר זה שהמחבר מעז לומר מה שרובנו לא : להסתלבט על מצליחנים כמו אדיסון (וגם איתו היו בעיות. מי שלא מכיר את הסיפור שלו, אז הרבה מהפטנטים שלו נגזלו מארחים. זה לא כתוב בספר), ולהלל את הבטלנים כמו אוסקר ויילד וכל מי שאוהב להתבטל בפינות רחוב ובתי קפה. כמובן שזה לא בר הגשמה לרובנו : כל פרק חוקר את ההיסטוריה התרבותית של משהו טוב יותר שאת/ה צריך לעשות עם הזמן שלך, למשל לקחת ארוחת צהריים של 3 מרטיני במקום לאכול צהריים על השולחן שלך בעבודה.
החלום שמאחורי הספר שאולי יתגשם, מאזן את החרדה והשאפתנות במקום העבודה, ומזכיר לנו שלא צריך להרגיש אשמים על מנוחה ובטלה, כי זה מה שעושה את החיים טובים.
האמת, כתבתי באתר לפני זמן מה,ביקורת על הספר "חוק דילברט". ספר זה הוא אולי הגשמה של חלום הבטלה אבל בתוך מקום העבודה ואז אולי ניתן לשלב בין השניים.......
אולי פעם נזכה בלוטו, או בפנסיה, או שנמצא עיסוק שיצליח ואז נצטרך למצוא מה לעשות ונחזור לספר הנחמד הזה.
ספר לא חובה בכלל אבל כיף לקרוא אותו לפני השינה ואז להרדם כשהספר מונח על פרצוף שלכם.

» ביקורות נוספות של ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
» ביקורות נוספות על אלוף בטלות