ביקורת ספרותית על כל החיים לפניו [מחודש] מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר מעולה

---

האמת את הספר הזה מצטערת שלא קראתי בגיל ההתבגרות, הזמנתי אותו בעקבות עבודתי בתיכון החדש בת''א לתלמידי כיתה י' הוא נחשב לספר שנמצא בתוכנית הלימודים שלהם.
כל התלמידים למעשה קראו אותו בעקבות לימודי רוח שלהם, שמעתי את תחילת הספר בתחילת השנה, הייתי סקרנית.
גם העטיפה מאוד משכה את עיני, בעיקר אחת ההערות של התלמידים.
היה תלמיד אחד שאמר לי:''רגע אם הדמות ערביה אך הוא עם עיניים כחולות?'' באמת בגרסה החדשה הילד עם עיניים כחולות( בכריכה החדשה של הספר)
הסיפור מגולל את סיפורו של מוחמד (מומו) כביכול בן 10, והסיפור מסופר בגוף ראשון מדבר, בעיניו של מומו, הוא ערבי שנולד לזונה וכנראה לאבא שאינו הכיר ערבי(או אלג'ירי) מי שמגדלת את מומו היא זונה יהודיה בשם רוזה בשנות ה70, היא ניצולת שואה שעוברת את המחנות גרה בצרפת ועובדת בזנות. היא אהבה ילדים מעולם לא התחתנה, גידלה את מומו כאילו היה בנה.
מערכת יחסים בינהם הייתה מיוחדת, היו רגעים שדמעתי ובכיתי כל פעם, לא הצלחתי לראות את ההבדלים בין הרקעים של מומו ורוזה, רוזה היא יהודיה לעומת מומו שהוא ערבי אלג'ירי הרגשתי שהוא מרגיש את מה שכל ילד יהודי שחווה דור שני, את הכאב של הדור הראשון, הפחד הדיכאונות, מומו דאג לה כאילו הוא בנה.
לא יכולתי להתאפק היו רגעים שמרוב התרגשות לא יכולתי לקרוא אבל סיימתי את הספר בסופו של דבר.
5 כוכבים.
וזה ספר חובה למה? כי זה לא רק ממחיש את העוני והקושי של החברה הצרפתית והיהודית ושל ניצולי השואה באותה תקופה, אלא שלא משנה אתה יהודי, ערבי, מוסלמי, נוצרי. אתה בן אדם, ולא משנה איפה גדלת? זה הסובלנות לאחר החמלה, אם אתה גדל בסביבה אכפתית אתה נהיה בן אדם, ברגע שאתה לא גדל בסביבה כזאת העולם שלך צר.
מומו יכל להיות ילד ערבי ששונא את האישה הזאת רוזה היהודיה, אבל הוא בחר לאהוב אותה ועל זה אנחנו נלחמים כל יום.
וזה אנחנו לא מבינים למה אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם אחר? אני לא מתכוונת להיכנס לדעות פוליטיות אבל ברגע שנדע לחיות בשלום, נדע לאהוב את האחר אנחנו נהיה חופשיים וזה לחיות עם כל עם, לא משנה נוצרי ערבי.
וזה אמיל אז'אר הראה בספר שלו.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על כל החיים לפניו [מחודש]