ביקורת ספרותית על כל החיים לפניו [מחודש] מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר בסדר

---

אני מן הסתם בעמדת מיעוט, אבל לא התחברתי.
לא לסיפור, לא לכתיבה, ולא לגיבור הראשי הדעתן.
מומו (מוחמד) ילד בגיל 10 הוא המספר הראשי בספר.
ילד צעיר שנאלץ להתבגר טרם זמנו בגלל שנולד במציאות חיים קשה ואכזרית.
גברת רוזה, ניצולת שואה יהודיה בת 65 מטפלת במומו ובעוד ילדים תמורת תשלום שיספק את מחייתה.

למומו נודע בגיל שש שמשלמים בשבילו והוא נשבר -
"חשבתי שגברת רוזה אוהבת אותי חינם ושאנחנו חשובים זה לזה.
בכיתי כל הלילה, וזו הייתה האכזבה הראשונה בחיי".
מומו לומד עד מהרה את סדר העדיפויות בחייו, והדבר הראשון זה לדעת לרוץ מהר,
כי בלי זה אי אפשר להסתדר בחיים.

גברת רוזה חיה בסרטים משל עצמה, היא חווה זיכרונות קשים ,
סיוטים ואף פעם אינה שקטה לחלוטין, כי רק המתים שקטים לחלוטין, והחיים חיים תמיד בחרדה.
ומומו מבין אותה, כי הוא יודע שהלא ישרים ישנים הכי טוב, ודווקא הישרים לא יכולים לעצום עין,
כי הם לוקחים הכול ללב ודואגים. בגלל זה הם ישרים.

בספר קיימות תובנות לא מעטות, אבל עדיין לא הצלחתי להתחבר לסיפור או לכתיבה. לא סגורה על זה.
על פי המידע בגוגל, 78% בלבד אהבו את הספר, כך שאני לא לבד בעניין.
בעמוד 73 חתמתי את הספר. מתקדמת הלאה..

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על כל החיים לפניו [מחודש]