ביקורת ספרותית על סתיו - סיפורת # מאת אלי סמית
ספר טוב

---

מהו סתיו עבורכם?
האם זו עונה של שקיעה, התכנסות, התחלה של פירוק, דכדוך, של סוף?
או האם זו עונה של צבעים ויופי, של שקט, של קרירות נעימה, של התחלה?
אלי סמית בחרה לכתוב קוורטט של ספרים, כל אחד בשם עונה אחרת. ניתן לקרוא אותם בנפרד או בסדר אחר אבל סתיו הוא הראשון שיצא וקיץ הוא האחרון.
באפליקציה של סטוריטל יש רק את חורף, אביב וקיץ ( באנגלית ) וכמעט התחלתי את אביב שהוא ממילא העונה האהובה עלי, אבל אז החלטתי לבדוק את אפליקצית ליבי של הספריות וראו זה פלא הספר היה זמין להאזנה באנגלית. כך ש autumn הפך להיות לא רק הספר הראשון באכבעת העונות של אלי סמית שקורא ולא רק הספר הראשון של אלי סמית שקורא בכלל אלא גם הספר הראשון שקורא\שומע בליבי.

הספר שייך, אני משער, להגדרה של ספרות קונטמפוררי – ספרים שנכתבים על הזמן הנוכחי או היסטוריה קרובה לימינו. זו הגדרה שהבאתי מהמרשתת, אבל עד שגיגגלתי אותה הייתי בטוח שזו ספרות יותר פוליטית, מתחכמת, ניו אייגית ת דור הY או הZ וכו . סאלי רוני, זיידי סמית וכו . האמת שההגדרה בימינו נכונה לשניהם .

אליזבת דימנד יושבת ליד מיטתו של דניאל גלוק בן ה101. הוא ישן שינה כבדה שהיא כנראה הכנה לסוף, כך אומרות לה האחיות שמטפלות בו. היא מתחזה להיות נכדתו כי אם הייתה מספרת שהוא היה שכן שלה כשהייתה ילדה לא היו נותנים לה לשבת לידו. יש לה תמיד ספר בחיקה, אם יתעורר השאלה הראשונה תהיה מה היא קוראת והיא צריכה להיות מוכנה.

הימים הם ימי הברקזיט והגזענות ושנאת הזרים בבריטניה גואה. הספר נפתח במשפט : זה היה הרע שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים. כמחווה לספר האחרון שיופיע בחיקה של אליזבת בספר.

הספר היה מועמד לפרס בוקר, אני במקביל קורא ספר שזכה בפרס – אני אוהב שיש דיאלוגים בין הספרים שאני קורא ( גם אם רק אני שומע אותם ) , אני יודע שזה כבר מוריד אותו מרשימת הקריאה של חלק מחברי הקבוצה בנוסף הספר חוטא באומנותיות. בבסיסו זו אישה יושבת ליד מיטת גבר זקן גוסס ונזכרת איך היה מילא את דמות האב\חבר כשהייתה ילדה והעשיר את עולמה, אבל זה יותר מזה. הספר נע בין זמננו לשנות התשעים בהם גדלה הילדה ואף לשנות השישים עם שתי דמויות אמיתיות שדניאל ואליזבת דנים בהם : קריסטין קילר ו פאולין בוטי (Pauline Boty ) והוא נע בין העולם הריאליסטי הבירוקרטי לעולם החלום ולעולם בו נמצאים אלן שעדיין לא מתים אבל כמעט כבר לא חיים.
זה לא ספר לינארי ויש בו הרבה רפרנסים שכנראה פספסתי . כשחיפשתי עליו ביקורות ברשת מצאתי מישהי שקישרה בין העולם מחוץ לזמן שבו נמצא דניאל בתחילת הספר לעולם מחוץ לזמן שאליו נכנסת אליזבת כאשר היא ממתינה לתורה בדואר והתור לא מתקדם והפקידים עושים מאמץ להכשיל את בקשתה.

בקיצור, זה לא ספר לטעם כולם, יש בו תחושתיות של סתיו אבל כיוון שכל אחד מאיתנו מרגיש סתיו אחרת, הוא יעבוד על כל אחד אחרת. אני לא תמיד יודע מה התבלין שעובד בספרים מסוג זה , כאשר אחרים ,דומים להם, נזרקים הצידה בשאט נפש, אבל אהבתי את הספר – ברובו- אהבתי את הדינדון שהוא עושה בין היוםיומי לפנימי בין האפור לצבעוני. זה מסוג הספרים שגם אני כקורא צריך להיות זמין לקרוא אותם ויתכן בברגע נתון אחר הייתי פוסל אותם.

יש בספר מספר ציטטות יפות, אבל אחת שתואמת במופלא את הרגשותי בימים אלו :

“I'm tired of the news. I'm tired of the way it makes things spectacular that aren't, and deals so simplistically with what's truly appalling. I'm tired of the vitriol. I'm tired of anger. I'm tired of the meanness. I'm tired of selfishness. I'm tired of how we're doing nothing to stop it. I'm tired of how we're encouraging it. I'm tired of the violence that's on it's way, that's coming, that hasn't happened yet. I'm tired of liars. I'm tired of sanctified liars. I'm tired of how those liars have let this happen. I'm tired of having to wonder whether they did it out of stupidity or did it on purpose. I'm tired of lying governments. I'm tired of people not caring whether they're being lied to anymore. I'm tired of being made to feel this fearful.”
― Ali Smith, Autumn

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על סתיו - סיפורת #