“הי הו! אני הראשונה שכותבת סקירה על הספר הזה. לקח לי זמן לכתוב את הסקירה, כי הייתי עסוקה. היו לי בעיות טכניות עם קבלה ומשלוח מיילים, ואף חבר לא ידע לעזור לי. בצר לי פניתי ל- ChatGPT וביקשתי עזרה. הוא עזר, בכמה וכמה פסקאות מפורטות, שענו על מה שביקשתי, אבל לא חסכו את העבודה שביקשתי לחסוך. לא משנה. אני מאמינה שהוא עוד קטן, ג'פטו, ובהדרגה הוא יבין ויידע לעזור גם בדברים כאלה מסובכים. הרי זה מה שאומרים, העתיד הוא בינה מלאכותיית. הנה רעיון גאוני: כל סיטואציה אנושית שבה נתקלתם, כל תגובה וכל רגש, זכו כבר לתיאור ספרותי כזה או אחר, בואו נזין מכונה של ביינה מלאכותית בכל הספרים שיש בעולם, ואז כשמישהו רוצה לדעת משהו על עצמו או על יחסיו עם אחרים, הוא יכתוב לתוכנה טקסט כלשהו. באמת לא משנה מה. העיקר שיהיו מילים, ובכמות מספקת כדי שתהיה אמינות סטטיסטית, והמכונה כבר תספק לו תובנות על עצמו ועל העולם. בלי פסיכולוגים ובלי בזבוז זמן על חרטוטים, ישר את השורה התחתונה. רעיון נפלא, מסכימים? אז כן, ככה חשב דרור ברנר, וישר הקים עם יותם השותף שלו את אינסטמיינד. הוא מגייס את יערה חוקרת הספרות, כמה מתכנתים שייעבדו על מילות השלילה ועל המטאפורות, כמה משקיעים שיתנו כסף התחלתי לפיתוח, ומתחיל לעבוד. תוכנה מבוססת על ספרים, כי מה כבר יכול להשתבש? אז על זה הספר. הסיפור של אינסטמיינד. מנקודת המבט של היזם הראשון ושל היזם השני, מנקודת המבט של החברה של הייזם, המנקה בבניין, המתכנת הוותיק, המתכנתת החדשה, אשת התוכן. זה מסלים במהירות עד לפרק האחרון שבו המשקיע האמריקאי שבסוף גם הולך לישון אצל אמא של היזם. הספר זורם, קליל, ומעניין במידה רבה. האם הוא "מתפקע מאהבת אדם" כמו שכתוב על הכריכה האחורית? אני לא התרשמתי ככה. זה ספר די ציני שמביא כמעט כל אחת מהדמויות אל מקום די עצוב ומיואש. אבל אולי זה מקומנו כאנושות בעולם העתיד, מי יודע.”

“לקחתי את הספר מהספריה כי הוא זכה בפרס, וסיקרן אותי לקרוא אותו. תכלס, התחלתי לקרוא ולא התקדמתי איתו, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע הספר נשאר על השולחן, והתחיל לצבור קנסות. אולי כי אני לא מגיעה מסביבת ההייטק, ולכן לא צלחתי את העניינים אולי כי קשה לי עם ציניות ושקרים, גם כשרק דמויות של ספר משתמשות בהם. אין ספק כי יש בספר הזה משהו, ייחודי ומיוחד. אבל אני לא הצלחתי להתחבר”

“הי הו! אני הראשונה שכותבת סקירה על הספר הזה. לקח לי זמן לכתוב את הסקירה, כי הייתי עסוקה. היו לי בעיות טכניות עם קבלה ומשלוח מיילים, ואף חבר לא ידע לעזור לי. בצר לי פניתי ל- ChatGPT וביקשתי עזרה. הוא עזר, בכמה וכמה פסקאות מפורטות, שענו על מה שביקשתי, אבל לא חסכו את העבודה שביקשתי לחסוך. לא משנה. אני מאמינה שהוא עוד קטן, ג'פטו, ובהדרגה הוא יבין ויידע לעזור גם בדברים כאלה מסובכים. הרי זה מה שאומרים, העתיד הוא בינה מלאכותיית. הנה רעיון גאוני: כל סיטואציה אנושית שבה נתקלתם, כל תגובה וכל רגש, זכו כבר לתיאור ספרותי כזה או אחר, בואו נזין מכונה של ביינה מלאכותית בכל הספרים שיש בעולם, ואז כשמישהו רוצה לדעת משהו על עצמו או על יחסיו עם אחרים, הוא יכתוב לתוכנה טקסט כלשהו. באמת לא משנה מה. העיקר שיהיו מילים, ובכמות מספקת כדי שתהיה אמינות סטטיסטית, והמכונה כבר תספק לו תובנות על עצמו ועל העולם. בלי פסיכולוגים ובלי בזבוז זמן על חרטוטים, ישר את השורה התחתונה. רעיון נפלא, מסכימים? אז כן, ככה חשב דרור ברנר, וישר הקים עם יותם השותף שלו את אינסטמיינד. הוא מגייס את יערה חוקרת הספרות, כמה מתכנתים שייעבדו על מילות השלילה ועל המטאפורות, כמה משקיעים שיתנו כסף התחלתי לפיתוח, ומתחיל לעבוד. תוכנה מבוססת על ספרים, כי מה כבר יכול להשתבש? אז על זה הספר. הסיפור של אינסטמיינד. מנקודת המבט של היזם הראשון ושל היזם השני, מנקודת המבט של החברה של הייזם, המנקה בבניין, המתכנת הוותיק, המתכנתת החדשה, אשת התוכן. זה מסלים במהירות עד לפרק האחרון שבו המשקיע האמריקאי שבסוף גם הולך לישון אצל אמא של היזם. הספר זורם, קליל, ומעניין במידה רבה. האם הוא "מתפקע מאהבת אדם" כמו שכתוב על הכריכה האחורית? אני לא התרשמתי ככה. זה ספר די ציני שמביא כמעט כל אחת מהדמויות אל מקום די עצוב ומיואש. אבל אולי זה מקומנו כאנושות בעולם העתיד, מי יודע.”

“לקחתי את הספר מהספריה כי הוא זכה בפרס, וסיקרן אותי לקרוא אותו. תכלס, התחלתי לקרוא ולא התקדמתי איתו, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע הספר נשאר על השולחן, והתחיל לצבור קנסות. אולי כי אני לא מגיעה מסביבת ההייטק, ולכן לא צלחתי את העניינים אולי כי קשה לי עם ציניות ושקרים, גם כשרק דמויות של ספר משתמשות בהם. אין ספק כי יש בספר הזה משהו, ייחודי ומיוחד. אבל אני לא הצלחתי להתחבר”