"כשאנשים שואלים אותי – והם שואלים את זה לא מעט – אם לא נמאס לי מפוליטיקה, התשובה היא "לא" מהדהד, מפני שיש דברים שרק בפוליטיקה אפשר לעשות. רק בפוליטיקה, אני אומר להם, יכולתי להיכנס יום אחד לחדר ישיבות מכוער במשרד האוצר, עם שולחן פורמייקה ואור ניאון שגרם לכולם להיראות ירקרקים, ולומר לכולם, "אנחנו הולכים לתת לכל ניצולי השואה בישראל תרופות בחינם לכל ימי חייהם," ולראות את זה קורה. יותר מעשור חלף מאז, ובכל אותן שנים כל ניצולי השואה בישראל קיבלו תרופות בחינם" (עמוד 86).
"מלחמה וחלום" מאת ח"כ יאיר לפיד (הוצאת כתר, 2024), ראש ממשלת ישראל לשעבר ויו"ר מפלגת "יש עתיד", היא אוטוביגרפיה חלקית של אחד האנשים החשובים בישראל כיום. לפיד, שעשה את עיקר חייו המקצועיים בעיתונות ובתקשורת יודע לכתוב ותיאר בצורה מרתקת לקריאה את מסלול חייו. לפיד כתב שבין הדברים שמדינאי נדרש להביא עמו לשולחן המשלה הוא "ראייה מדינית רחבה. האנשים שמתכננים ומבצעים את הפעולות העדינות והמסוכנות האלה הם אנשי מערכת הביטחון. מדובר באנשים מבריקים, והם אינם מתייחסים לסיכונים בקלות ראש" (עמוד 223).
לפיד סיפר שגבי אשכנזי, "שהיה רמטכ"ל טוב ולא אהב להיות פוליטיקאי" (עמוד 223), אמר לו "שבמשך כל שנות שירותו הוא הלך תמיד כשבכיסו – "קרוב ללב", הוא אמר - פתק" (עמוד 223), ועליו רשומים שמות כל החיילים שנפלו תחת פיקודו. "אנשי צבא מודעים יותר מאחרים לשאלת המחיר. הם אלה שמגיעים ראשונים ל'שבעה', הם נשארים בקשר עם המשפחות. הם מכירים פחות – וגם אינם אמורים להכיר – את ההקשרים המדיניים שעלולים להיות לכל פעולה. על שולחן השרטוט צריכות להיות מונחות שאלות שאינן מבצעיות: איך ישפיע כישלון על היחסים עם העולם? האם מתנהל הליך חשאי עם ממשלה מסוימת? האם פרסום המבצע עלול לפגוע במשטר? האם אנחנו מעוניינים בכך? האם יש מדינות אחרות שזה יכריח אותן להגיב באופן שישפיע על החוסן המדיני או הכלכלי של ישראל?" (עמוד 224).
אמנם, כתב, "יריביי הפוליטיים ו'מכונת הרעל' נהגו ועודם נוהגים להדגיש בזלזול את העובדה שלא הייתי חייל קרבי. את הציבור זה עניין פחות, ובצדק. הם יודעים שרוב חיילי צה"ל אינם לוחמים, וכל מה שאפשר לצפות מאדם הוא שימלא את חובתו. מילאתי כמובן את חובתי למדינה במלואה. שֵירַתי שלוש שנים מלאות בצה"ל, רובן ככתב צבאי ב'במחנה'. היו אלה ימי מלחמת לבנון הראשונה, וחלק ניכר מזמני ביליתי כשאני מסתובב באזורי הקרבות וכותב עליהם. למלחמה המבולבלת והכושלת שאליה נחשפתי הייתה תרומה מכרעת בעיצוב השקפת עולמי. למדתי שם שבהיעדר הנהגה מדינית מפוכחת וממוקדת, שמציבה מטרות ראויות ובנות השגה - גם הלוחמים המופלאים ביותר וגם מעשי הגבורה ההרואיים ביותר לא יביאו לניצחון. בין ציר ביירות־דמשק לעיי החורבות של בית הממשל הצבאי הישראלי שקרס באסון צור למדתי את השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד בתחום הפעלת הכוח – להטיל ספק" (עמוד 224).
אחד הפרקים הכי מרתקים, שנקרא "מחירה הנורא והמוצדק של המלחמה" (עמוד 35), נגע למבצע "עלות השחר ", באוגוסט 2022. במבצע, כתב, הצליח צה"ל לפגוע במתקפה מפתיעה כמעט בכל הצמרת הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלאמי "במכה אחת, חוליות השיגור שתכננו לפגוע בשדרות ובקיבוצי העוטף הושמדו מהאוויר. זה היה שילוב של יכולות מבצעיות גבוהות, מודיעין מדויק, וחדר מלחמה שכל גלגלי השיניים שלו מסונכרנים לגמרי" (עמוד 36). במקביל, ציין, "זה היה גם הרגע שבו השולחן קיבל בפעם הראשונה באופן מלא את הסמכות שלי. ביום כזה ראש ממשלה ישראלי מקבל יותר החלטות מכפי שרוב האנשים מקבלים כל חייהם. אתה יושב שם, מרגיש את כובד האחריות על כתפיך, והחדר מסתכל. הוא מסתכל עליך יותר עמוק ויותר חודר מכפי שיסתכלו עליך אי פעם. הם רוצים לדעת שאתה קר ושקול, והם רוצים להבין את ההחלטות שלך ולא רק לבצע אותן" (עמוד 36). יש כאן, כך נראה כמה הגזמות. ראשית משום שממרחק הזמן המבצע היה פחות מוצלח (אף שהיה מוצלח) משחשבנו, בוודאי לאור 7 באוקטובר 2023. שנית לאורך השנים העידו ראשי מדינות כי במצבים אלו מקבלים דווקא מעט החלטות, אבל הן כולן גדולות ובעלות השלכות משמעותיות.
בסוף היום הורה לכלל הצמרת הביטחונית, שר הביטחון בני גנץ, הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש אמ"ן אהרון חליוה, ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט, ראש המל"ל אייל חולתא, ללכת הביתה ולישון קצת. "כולכם עייפים, אנחנו פה כבר עשרים וארבע שעות, ואנשים עייפים עושים החלטות גרועות. תישנו שש שעות, ונחזור הנה" (עמוד 36). הרמטכ"ל כוכבי, סיפר, רצה להמשיך עוד קצת. לפיד סירב. "עשית עבודה גדולה, אביב" (עמוד 36), אמר לו, "עכשיו לך לישון. נדבר בבוקר" (עמוד 36).
רגע לפני שנסע לביתו, בחניון בקריה, אמר לפיד לצוותו הקרוב, "זה מה שחלמתם, לראות אותי בראש השולחן בימים כאלה, לראות את עצמכם סביב השולחן, לדעת שאנחנו יודעים לנהל מלחמה טוב יותר מכל אלה שהתנשאו עלינו, אבל אני לא רוצה שזה יהיה הדבר שתלכו איתו הביתה. אני רוצה שתלכו הביתה עם משהו אחר" (עמוד 37). הוא הביט בהם ואמר: "אני הרגתי היום ילדה בת חמש" (עמוד 37). נכון, ציין, הם יגידו לו "שעשינו הכול כדי להימנע מזה, ושאין צבא בעולם שעושה יותר מאמצים להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ושלא יכולתי לדעת שהיא תהיה שם וגם הדרג המבצעי לא ידע. הכול נכון, ועדיין היא נהרגה בגלל החלטות שאני עשיתי ואני אצטרך לחיות עם זה עד יומי האחרון. עם זה תלכו הביתה. לא עם הניצחון, אלא עם המחיר שלו" (עמוד 37).
למחרת, סיפר, המשיכו הוא והצמרת הביטחונית לנהל את המלחמה, "ושלחנו את הטייסים, ואת הארטילריה, ועוד אנשים נהרגו, חלקם בלתי מעורבים, וזה לא הרתיע אותנו לרגע, כי זה התפקיד – התפקיד הוא להגן על עם ישראל, בלי להסס, בלי למצמץ. לילדה שנהרגה קראו אלאא קדום. היא מבקרת אותי לפעמים בלילות, אבל לחדר המלחמה היא לא נכנסה" (עמוד 37). פעם, כתב, "היינו כאלה. ירינו ובכינו, השתמשנו במושגים כמו 'טוהר הנשק', היה לנו כבוד לחיי אדם וידענו שיהודים יעשו הכול, כולל לסכן את עצמם, כדי לא להרוג ילדים" (עמוד 37). לפני כמה שנים, סיפר, לקח את כל סיעת "יש עתיד" בכנסת לגבעת התחמושת. הצנחנים מחטיבת המילואים 55 שכבשו את הגבעה קבעו שם שלט, "כאן נקברו 17 לוחמים ירדנים אמיצים" (עמוד 38). פעם, אמר לחבריו למפלגה, "היה לנו כבוד לאויב. אולי כדאי שנשים לב לעובדה שאז גם ידענו לנצח במלחמות" (עמוד 38).
לפיד יודע לכתוב והספר נקרא לא אחת כפרק בסדרה "הבית הלבן" שכתב בשעתו ארון סורקין (או כפרק בסדרה הנהדרת "חדר מלחמה" שכתב לפיד עצמו). המציאות לעיתים שונה. בפוליטיקה הקטנה צריך לעבוד, את הקואליציה צריך לתחזק, דילים לא נעימים צריך לסגור. לא לחינם נאמר שיש שני דברים שמוטב לא לראות כיצד הם נעשים, תהליך ייצור נקניקיות ותהליכי חקיקה. שם לפיד חלש. יש בפולטיקה שלו הרבה מאוד רצון טוב, ערכים ואמונה בדרך, אבל עם כל אלה לא קונים במכולת. הדרך להגיע לשלטון וכיצד להחזיק בו חסרים בספר. גם העריכה שעשה, במסגרתה גזר מהספר טעויות וכישלונות (איך איבד את עפר שלח? כיצד הלכו חברי "כחול לבן" לשבת עם נתניהו בלעדיו? כיצד נעשה רה"מ רק לאחר שהיה ברור שהממשלה שהקים, ביצירתיות ובתבונה פוליטית יש לציין, נפלה) פוגמת בו. כל זה אין בו כדי לומר שהספר לא מעניין ומומלץ, אבל הכותב הוציא מתחת ידיו ספר שסומך על הזיכרון הקצר של הישראלים, והאמת היא שלחלקנו יש זיכרון טוב ולשאר יש גוגל.
