ביקורת ספרותית על אהבה אחת מאת שרה מסה
ספר מעולה

---

לה אסקפה הוא כפר שכוח אל במקום נידח בספרד. זה מסוג המקומות שהתנועה אליו היא חד כיוונית. תושביו הם לרוב האנשים שנולדו שם, ונשארו לגדול בו.

כולם מכירים אחד את השני, ולהרבה מהאנשים יש כינוי השגור בפי כל. "הגרמני" או "השמן." זה מקום שרוצים לצאת ממנו, לברוח הרחק, לעיר גדולה, או לכל מקום אחר בו תוגדר על פי מי שאתה ולא המקום ממנו באת. מקום בו תוכל להשיל מעליך את הכינוי שלבטח נושא איתו איזשהו סיפור, תמיד יש אחד כזה, ולהיות אתה עצמך בלי שובל של היסטוריה הנגרר אחריך.

כמו שחשבה נט (נטליה) שיהיה.

נט היא מתרגמת שהגיעה יום אחד בגפה לכפר. נסיבות הגעתה ובחירתה בכפר הזה עמומות. לכן כשמישהו כבר בוחר במודעות להשתקע במקום שכזה מיד נתלו עליה עיניי כל תושבי הכפר ולכולם אותו מבט חשדני. מה לבחורה הזו שתרצה לגור דווקא ביניהם, מי בא מרצונו אל השממה הזו? ועוד בבית ישן ומוזנח שנדרשו לו הרבה תיקונים, אותו שכרה מבעל בית נרגן שמתנהג כלפיה בעריצות.

על אף עיסוקה של נט במילים, ובמלאכת התרגום בה היא עוסקת, את שפת המקום היא מתקשה להבין. וזה לא רק ענייני ניב ודיאלקט. זו השפה הלא מדוברת, זו שרוחשת מתחת לפני השטח, כאילו היא בנויה מקודים שאין לנט גישה אליהם והיא נותרת עלומה בעיניה. מדגישה את זרותה, ואיכשהו גורמת לה להשקיף מבחוץ כלפי מעגל פנימי יותר, מגובש.

שרה מסה מוליכה את הקורא עם איזו ציפייה שיש דברים בהמשך, הדברים יתבהרו. והם מתבהרים, וגם אם לא כולם מובנים עד הסוף, זה זניח ולא משנה.
הספר הזה כוחו בכתיבתו. יש למסה כתיבה מהפטנטת, כזו שאתה הולך אחרי המילים שלה בלי למצמץ, ובלי לפזול הצידה.

היא כתבה את הדמויות שלה בצורה נוקשה. אין בהן לא רכות ולא קמצוץ עידון. כמו פַּסָּל שלא החליק לגמרי את גבשושיות החימר מהפסל שסיים זה עתה, והן התייבשו ונותרו כגבשושיות נוקשות. וההרגשה של אלו מועברת אל הקורא בכל מילה.

זה מסוג הספרים שכתובים מאוד בצמצום, וגם האורך שלהם קצר , ואני תמיד מתפעלת איך בכל כך מעט אפשר להעביר אל הקורא כל כך הרבה.

שם הספר, ודמות הכלב הנראה על הכריכה, לשניהם יש הרבה זמן מסך ביצירה הזו, ואני משאירה לכם לגלות בעצמכם. וכדאי מאוד.

מקווה שיתורגמו עוד ספרים של הסופרת המוכשרת הזו.

מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אהבה אחת