ביקורת ספרותית על חרוזי החיים והמוות מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

אהבתי, ואני בד''כ מתקשה לקרוא את עמוס עוז גם מפני שהסיפורים שלו קצת חידתיים, פילסופיים. ולפעמים יש מלל שחוזר על עצמו. משום מה הספר הזה שמצאתי בספריה החדשה שאני עובדת בה שבה את ליבי.
התחברתי מאוד לדמות הסופר ועל החיבור שלו עם רוחל רוזניק, והמפגש עם האנשים בעקבות ההרצאה הספרותית על הבדידות שלהם, ההתחלה שלו בבית קפה, הייתה שובת לב. הרגשתי משהו מאוד ציורי בכתיבה שלו. הרגשתי שאני קוראת מן מחזה שראיתי פעם, ראיתי כאן איזה דימיון לאלתרמן במחזה פונדק הרוחות, אולי היה לעוז(איזה חזון לבנות מחזה מהסיפור שנכתב)אהבתי מאוד והצטערתי שהספר הזה לא יותר מפורסם מהספר סיפור על אהבה וחושך(שהוא ספר טוב אבל הוא כבד ולא תמיד מובן לפחות לי)
הוא דווקא קצר יחסית, לפעמים מה שהכי טוב זה מה שקצר ואיכותי, ולא מה שארוך ולא מובן.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על חרוזי החיים והמוות