ביקורת ספרותית על אומת המזון המהיר - על הצד האפל של הארוחה האמריקנית - כעת # מאת אריק שלוסר
ספר טוב

---

האומה שבכותרת הלא היא זו של ארה"ב העתירה במסעדות מזון מהיר. אבל הספר רלוונטי גם לגבינו שכן נכון לשנת 2023 יש בישראל (לפי וויקיפדיה) מספר כזה של מאקדונלדסים המסתכם, לנפש, לכחצי מהמספר בארה"ב (228 מול 14146).

תעשיית המזון המהיר כוללת לא רק מסעדות אלא חוות בקר ותפוחי אדמה, מפעלים להכנת צ'יפס (טֻגָּנִים) קפואים, מפעלי טעמים וצבעים, בתי מטבחיים ואולפני פרסומת. תכונותיהם — בעיקר אחידות, יעילות וריכוז — משקפות לא מעט את צורכי אותן מסעדות. ובכל אלה דן הספר, די לעומק ותמיד בצורה מעניינת.

להתפשטות מסעדות המזון המהיר יש כמה הסברים. יש הצרכן הנמצא בעיר לא מוכרת לו (מה שקורה הרבה בארץ גדולה), ההולך על האופציה הבטוחה. יש כוח המיקוח של גורם גדול (היינו רשת גדולה) מול ספקים. יש יזמים מקומיים המעוניינים לפתוח עסק משלהם אבל לא מנוסים בתחום וקצת נרתעים מסיכון, הרואים פשרה טובה בלהיות זכיין של רשת שתלמד אותו את שיטותיה, תספק לו ציוד יעודי ותבלינים סודיים, תדאג לפרסומת, ותעניק לו כבר מההתחלה שם בעל מוניטין. ויש, כמו בכל תחום עסקי, התחרות הדרווינית המביאה לשגשוג החזקים והכחדת החלשים.

הסופר נוקט יחס די שלילי כלפי תעשיית המזון המהיר על כל רבדיה. האוכל עצמו לא בריא. בתי המטבחיים משלמים שכר נמוך ולא מקפידים על כללי בטיחות. הפרסומת מיועדת לשטוף את מוחות ילדי אמריקה. הבעלות על האדמה החקלאית הולכת ומתרכזת בידי כמה תאגידים.

כל זה נכון, אבל אני בספק אם דווקא רשתות המזון המהיר אשמות. גם בהעדר המסעדות הללו, בארה"ב הענקית היו קיימים בתי מטבחיים ענקיים (הרי יש שלוש מאות וחמישים מיליון אוהבי בשר בקר) המעסיקים ומנצלים מהגרים בלתי-חוקיים (כי ישנם המון כאלה והם חייבים להתפרנס איכשהו). כנ"ל חוות בקר ענקיות (כי בני הבוקרים בדרך כלל לא מעוניינים להיות בוקרים בעצמם) ותעשיית טעמים וצבעים מלאכותיים (כי זה מה שהצרכן רוצה). מה אשר למסעדות, כמעט כל מסעדה, גם מהלא-מרושתות, מגישה אוכל שלא כדאי לאכול כל יום — הרבה מלח, סוכר ושומן, מעט מן הטרי.

אז בלי להמליץ על המסר הפוליטי, אני כן ממליץ על הספר באופן כללי. הקורא הישראלי יכול גם לקרוא את זה כמדריך טיולים למי שכבר סימן X על שכיות החמדה הקלאסיות (מפלי ניאגרה, הקניון הגדול, דיזנילאנד) ומוכן לגלות את החצרות האחוריות של ארה"ב. גְּרִילִי שבמדינת קולורדו למשל, הספוגה סרחון של בית מטבחיים מהגדולים שבעולם. הקורא הישראלי עשוי למצוא עניין גם בספר אחר בשם Postville. מדובר בעיירה רדומה במדינת אָיוֹוָה שנחתו בה כמה משפחות של יהודים חרדים, פתחו בית מטבחיים כשר והביאו כוח עבודה של מהגרים בלתי-חוקיים. למגינת ליבם של המקומיים.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על אומת המזון המהיר - על הצד האפל של הארוחה האמריקנית - כעת #