ביקורת ספרותית על שבועת אמונים [שוקן 1943] מאת ש"י עגנון
ספר טוב

---

ד"ר יעקב רכניץ הוא בוטניקאי ימי (לא להתבלבל עם ביולוג ימי) ועיקר מומחיותו היא בתחום האצות. מכיוון שכך טבעי שאחרי שעלה לארץ ישראל מווינה יקבע את מושבו ביפו השוכנת לחוף ימים המלאים וממולאים באצות, אותן שולה הדוקטור רכניץ, מייבש, מקטלג ורושם במחברתו. מלבד זאת הוא מלמד בבית הספר גרמנית ורומית (כלומר לטינית) מחוץ לשעות העבודה והמחקר הוא אוהב לשכב בחדרו, לקרוא בספר, לבשל קהוה ולטייל עם בנות העיר. וזאת לדעת, הדוקטור הצעיר הוא גבר נחשק וחשוק עד מאוד, ולא פחות משש עלמות חן סובבות אותו תדיר בתקווה שיינשא להן. לצערו של רכניץ הוא חי בתחילת המאה ה-20 ולא בתחילת המאה ה-21, כך שהבילוי הנועז ביותר שהוא יכול לבלות עם הריבות החביבות החפצות ביקרו הוא טיול על שפת ימה של יפו, מקסימום לבית הספר החקלאי מקווה ישראל או למושבה הצעירה ראשון לציון.
לכאורה הכול דבש אצל הדוקטור האצן, אלא שיש עניין קטן שמפריע. בימי קטנותו בווינה התחבר רכניץ לשושנה, בתו הקפריזית של יהודי עשיר ונכבד, פיגורה אוסטרו-הונגרית בסדר גודל בינוני שאף נתעטר בתואר קונסול. וכמו שילדים לפעמים עושים נשבעו השניים שבועת אמונים שבבוא היום יבואו בברית הנישואים, ונתנו תוקף לשבועה בשריפה של כמה קווצות משערות ראשם ואכילת האפר ביחד. מקסים.
השנים חלפו ומר רכניץ מילא כרסו בחוכמה ובמדע, הפך לדוקטור רכניץ והתמקם ביפו יפת ימים. אבל שושנה, שהיא אישה חולנית ונוירוטית ובלשון בוטה במקצת אפשר לומר שהיא לא מציאה גדולה, חוזרת לסיפור ומשבשת את חייו הנינוחים של ד"ר רכניץ.
גיבור העלילה, האצן המלומד דוקטור רכניץ הוא יהודי חילוני, או חופשי בלשון התקופה, הוא לא מקיים מצוות ולבו הולך דווקא אחרי אלי יוון ורומי ולא אחרי אלוהי ישראל. אני מניח שהחלוקה בין חיי החולין בשפלת החוף לקדושה של ירושלים, חלוקה שכבר הפכה בנאלית וקלישאית, התחילה בימי הבראשית ההם, אולי אפילו לפני היות תל אביב. נדמה לי שגם ברומן עב הכרס "תמול שלשום" עורך עגנון את החלוקה בין יפו עיר החול (תרתי מה-נשמע) ובין ירושלים עיר הקודש. באופן אישי אני אוהב יותר את סיפורי היראים של עגנון, הספוגים ביידישקייט ומתובלים באינספור ארמזים ורפרורים לספרי הקודש, אבל כמובן שגם בנובלה "חולית" כמו שבועת אמונים, הוא מלהטט בשפה כלהטוטר הזה ממש. מה אפשר לומר. מאסטרו.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על שבועת אמונים [שוקן 1943]