ביקורת ספרותית על המכשף : המשאלה האחרונה - הסאגה של גרלט מריביה # מאת אנדז'יי ספקובסקי
ספר בסדר

---

"סיפרו לי על המכשפים. אני זוכר שמכשפים חוטפים ילדים קטנטנים ומאכילים אותם בעשבי קסמים. אלה ששורדים את זה הופכים אחר כך בעצמם למכשפים, לקוסמים בעלי יכולות על־אנושיות. מכשירים אותם להרוג, מעקרים אותם מכל רגש ואינסטינקט אנושי. עושים מהם מפלצות שאמורות להרוג מפלצות אחרות. שמעתי אנשים אומרים שהגיע הזמן שיתחילו לצוד מכשפים. כי המפלצות הולכות ופוחתות, ואילו המכשפים רק מתרבים. תאכל את החוגלה לפני שהיא תתקרר לגמרי" (עמוד 63).

"המכשף" מאת אנדז'יי ספקובסקי (הוצאת ידיעות ספרים, 2021) הוא הספר הראשון באחת מסדרות ספרי הפנטזיה המצליחות בעולם. גיבור הספר, כמאמר המלכה קלנטה, "גרלט מריביה העומד כאן הוא מכשף. משלח ידו ראוי לכבוד ולהכרה. הוא הקדיש את חייו לפטור אותנו מן הזוועות והסיוטים שמוליד הלילה, אלה ששולחים הכוחות העוינים המבקשים את רעתם של בני האדם. הוא הורג את כל המפלצות וחיות הטרף שאורבות לנו ביערות ובנקיקים, כמו גם את אלו שיש להן החוצפה להופיע במקומות היישוב שלנו" (עמוד 174).

גרלט, "הזאב הלבן", סיפר שגדל בקאר מורהן, מצודת המכשפים החרבה. הוא עבר שם את "כל המסלול הקבוע. הורמונים, שיקויים, הדבקה בנגיף. ושוב מההתחלה. ועוד פעם. עד שהמטרה הושגה. ככל הנראה ספגתי את השינויים האלה טוב מן הצפוי וחליתי רק לזמן קצר מאוד. לפיכך סומנתי בתור חריין חסין בצורה יוצאת דופן ונבחרתי לעוד שורה של ניסויים יותר... מורכבים. זה כבר הלך די גרוע. הרבה יותר גרוע. אבל כפי שאת רואה, שרדתי. היחיד מבין אלה שנבחרו לניסויים האלה. מאז יש לי שיער לבן. אובדן מוחלט של פיגמנטים. איך אומרים? תופעת לוואי. עניין פעוט. זה כמעט לא מפריע" (עמוד 139). לאחר מכן, אמר, "לימדו אותי כל מיני דברים. במשך די הרבה זמן. עד שלבסוף הגיע היום שבו עזבתי את קאר מורהן ויצאתי לדרך. כבר היה לי התליון שלי, הו, בדיוק זה. סמל בית הספר של הזאב. כבר היו לי שתי חרבות: מכסף ומברזל. חוץ מהחרב נשאתי עמי גם שכנוע, להט, מוטיבציה ו... אמונה. אמונה בכך שאני נחוץ ושימושי. כי העולם, איולה, היה מלא מפלצות וחיות פרא, והמשימה שלי היתה להגן על מי שהחיות הללו איימו עליהם" (עמוד 139).

המפלצת הראשונה שבה לחם, סיפר, "היתה יצור קירח ובעל שיניים מכוערות ורקובות במיוחד. נתקלתי בו על הדרך הראשית, שם הוא וחבריו לכנופיית המפלצות, עריקים מצבא כלשהו, עצרו עגלת איכרים ושלפו ממנה נערה קטנה, אולי בת שלוש־עשרה, אולי אף פחות. חברי הכנופיה החזיקו את אבא של הנערה והקירח קרע ממנה את השמלה וצרח שהגיע הזמן שהיא תגלה מהו גבר אמיתי. רכבתי אליהם, ירדתי מן הסוס ואמרתי לקירח שהזמן הזה הגיע גם מבחינתו. זה נראה לי אז נורא מבדח. הקירח שחרר את הקטנטונת והסתער עלי בגרזן. הוא היה אטי מאוד, אבל נחוש. הלמתי בו פעמיים ורק אז הוא נפל. אלו לא היו מכות חרב נקיות במיוחד, אבל הן עשו את שלהן" (עמוד 139). השודד נפל מת, וגרלט גילה שלא כל עלמה במצוקה רק מחכה ליפול לזרועות מצילה האבירי.

גרלט הוא לוחם מיומן, סייף אומן הבקי בקסם ובחרב גם יחד. בתחילת הספר התגרו בו כמה בריונים בפונדק. אחד מהם "הדף את הספל מידו של הריבי ובו בזמן אחז בכתפו של הזר ונעץ את אצבעותיו ברצועת העור שהתלכסנה לרוחב חזהו. אחד מחבריו הניף את אגרופו באוויר והתכונן להכות. הזר השתופף והוציא את מחוטט הפנים משיווי משקלו. החרב שרקה בנדנה והבהיקה לרגע באור העששיות. פרצה המולה. צעקה נשמעה. אחד האורחים הנותרים נמלט אל היציאה. כיסא התנפץ על הרצפה, טראח, וכלי החרס ניחתו בקול רעש עמום על הרצפה. המוזג צפה ברטט שפתיים בפניו השסועות להחריד של המחוטט, שעוד הספיק להיאחז באצבעותיו בקצה הדלפק בטרם שקע מטה ונעלם מעיניו, כאילו טבע. שני האחרים שכבו על הרצפה. האחד לא נע, האחר פִּרפר בתוך שלולית כהה שהלכה והתרחבה" (עמוד 9).

כשנשאל בספר במה הוא מאמין, השיב: "אני מאמין בחרב" (עמוד 137). לא בכדי, אמר, "אני נושא שתיים. לכל מכשף יש שתי חרבות. שוחרי רעתנו אומרים שחרב הכסף מיועדת למפלצות וחרב הברזל לבני האדם. זה לא נכון, כמובן. יש מפלצות שניתן להכניע רק באמצעות להב מכסף, אבל קיימות גם כאלו שדווקא הברזל קטלני להן" (עמוד 137). לאורך הספר ניכר כי גרלט תמיד יודע באיזה להב יש להתאים לכל עימות וציד. בסך הכל ספר פנטזיה מותח ומהנה. נחמד מאוד.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על המכשף : המשאלה האחרונה - הסאגה של גרלט מריביה #