איך הייתי שמחה לחברה כמו יינקה. היא אינטליגנטית, מצחיקה, חמה, רגישה, בקיצור.. היא אחלה. היא בעשור השלישי לחייה, בריטית ממוצא ניגרי, והדואליות הזו נוכחת בחייה בכל תחום, ולא רק במוצא שלה, שהוא הבסיס לספר הכל כך כיפי הזה, חכם, ומלא בתובנות, והכל לכאורה במסווה של קלילות. נכון, הוא קליל, והוא בז'אנר הקומדיה הרומנטית, אבל הוא נוגע בנושאים רציניים של אהבה, זוגיות, משפחתיות, מסורת ואמונה.
בכל אירוע משפחתי נוהגים הניגרים להתפלל בצוותא, ולהכריז על מה הם מתפללים, מתוך תקווה ואמונה שלמה שההוא למעלה שומע אותם. ויינקה, היא כבר נמאס לה שבכל תפילה כזו אמא שלה תמיד מבקשת להתפלל עליה מול כולם ולבקש מבורא עולם שידאג לה לאוזבנד, שזו ההגייה של הניגרים לבעל, והיא כבר הפסיקה לספור את הפדיחות הפומביות האלו.
הסיפור משתרע על פרק זמן של חצי שנה בין ינואר ליולי, שזה החודש בו רייצ'ל, בת דודתה של יינקה מתחתנת. ויינקה מציבה לעצמה מטרה למצוא בן זוג עד אז, ולהופיע אתו לחתונה, ובעיקר לחסוך לעצמה עוד מעמד מביך.
הקורא מלווה את יינקה בחצי שנה הזו בה יינקה צריכה לזגזג ולמצוא את שביל הזהב בין שני העולמות. העולם ממנו באה של משפחה דתית הנשענת על מסורת וערכים אל מול העולם העכשווי שעשה צעדי ענק מהעולם אליו נולדה, והם כמו דבר והיפוכו.
יינקה מוקפת כל חייה בנשים: אמה ואחותה, הדודות ובנותיהן, החברות. יש בכוח הנשי הזה עוצמה טובה ומיטיבה שבא לידי ביטוי בספר.
אז מה, יינקה תמצא או לא תמצא בן זוג עד תאריך היעד? זה לא ממש חשוב. מה שיותר חשוב זה שיינקה מצאה בעיקר את עצמה. היא, שכל חייה נעה על ציר הדואליות, ניסתה לרצות אחרים בזמן שויתרה על עצמה, מצאה את הדרך להיות מי שהיא רוצה להיות ולא איך היא צריכה לחיות.
מקסים מקסים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
