מרטין סנטומה הוא פקיד אלמן באיזה משרד מנהלי חשבונות אפור ומשמים במונטווידאו שבאורוגוואי, הוא בן 50, והוא עומד לצאת לגמלאות בעוד כשנה. הספר הזה הוא היומן הנכתב בשנה האחרונה לעבודתו בין 11 לפברואר, ועד ל-28 לפברואר בשנה שאחרי.
הכתיבה היא כתיבה אישית, אינטימית, של אדם רגיל, שעבד כל חייו בעבודה משרדית חסרת ייחוד, וכעת לפני פרישה, הוא מרגיש צורך לכתוב באופן חשוף ומפוכח על חייו, על הישגיו, על הקשר עם ילדיו הבוגרים, על הזקנה המתקרבת, על הזמן הפנוי העומד להיות מנת חלקו, ועל מקומו בעולם שנשאר אדיש להצלחותיו או לכשלונותיו.
בפרק זמן זה מפציעה בחייו אישה צעירה שעשויה להיות מפתח, דלת, צוהר, לחיים אחרים, לאפשרויות שלא נוסו. אך העולם, כדרכו, נשאר אדיש ונראה שאין זו אלא הפוגה קצרה, בדרך אל השיממון הבלתי נמנע.
הספר הזכיר לי קצת את "געגועים לאולגה" של אהרן מגד, לא בפרטי העלילה, כמו בקווים, ובדימיון הכללי בין הגיבור, חייו, והחיפוש החמקמק אחר הגאולה.
סיפור קצר, אנושי ונוגע, שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - סיפור קצר על חיים שלא מוצו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
