ביקורת ספרותית על חרב ישועות מאת יהושע בר-יוסף
ספר טוב

---

יוהו, סקירה ראשונה באתר לספר הזה. אני מתרגשת מאוד. הספר הזה לא צנח לידיים שלי במפתיע, לא צמח בבית שלי פתאום, לא לוקט בספריית רחוב. יש עליו בעמוד הפנימי חתימת שייכות של סבתא של בעלי, והיא לא בחיים כבר עשרים ושבע שנים, מה שממחיש כמה שנים הוא נמצא כאן בבית. נמצא, אז מה? זה אומר שאני חייבת לקרוא?

לזכותי ייאמר שהוא נראה ישן. אין לו את העטיפה הצבעונית שמוצגת כאן, היות והוא מתקופה שבה כרכו בכריכה קשה עשויה מקרטון והדפיסו עטיפה נייר צבעונית שהוסיפה חן לספר, אבל היות ולא היתה צמודה עליו היא נפרדה בקלות לאחר קריאה אחת או שתיים ולרוב מצאה את מקומה די מהר בפח האשפה, והספר נותר עם כריכת הקרטון האפוה ושדרה אדומה, כזו שמצורף לה שרוך ארוג שמשמש בתור סימניה. יש לנו הרבה ספרים כאלה בבית, עם כריכות ישנות, ולאחרונה קיבצתי אותם יחד באחד המדפים, בספריה שמסודרת לפי צבעים. הספרים הישנים, עם הדפים הצהובים וגופן פרנק ריהל בגודל 10 משתלבים במדף האדום, ומעבר לצבע אני לא העפתי לעברם מבט נוסף, בעיקר כי הם ישנים, אבל גם בגלל שאני לא מאוד מתעניינת בהיסטוריה ולא קוראת רומנים היסטוריים.

עד התקופה האחרונה, מלחמת העצמאות השניה של מדינת ישראל, שבה אני חוזרת בקריאה אל ימי קום המדינה ומלחמת העצמאות הראשונה שלנו. וכך גיליתי את הספר על המדף האדום והתחלתי לקרוא. צפת, אחת מארבע "ערי הקודש" בארץ ישראל, עיר שיש בה רצף התיישבות יהודי, ומאז ימי הביניים היתה מרכז ליהודי הגליל. בשנת 1948 עמד הצבא הבריטי השולט בעיר לעזוב אותה בתאריך לא ידוע ולהשאיר שם כאלפיים יהודיים וכשנים עשר אחף ערבים להילחם אלה עם אלה. הספר עוסק בעמידתה של צפת היהודית במלחמה מול השכנים הערבים. זו גיבורת הספר - העיר צפת וקהילתה היהודית. כדי לאפיין אותה משרטט יהושע בר יוסף, בעצמו יליד צפת, מגוון רחב של דמויות. בעוד סיפור העיר אמיתי, הדמויות עצמן מומצאות, ועדיין יש תחושה של כנות אמיתית מאחוריהן, ויותר מכך - יש תחושת אהבת המחבר אליהן. בין הדמויות יש צעירים, מבוגרים וזקנים, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, פחדנים ואמיצים. חלק באים לביקור חולף וחלק עובדים בקביעות עם חלוף השבועות המתוארים בסיפור - כמו דוד שהוא מפקד הכוח בעיר או כמו חיים המעורער בנפשו המתבודד בקומה העליונה של הבית ורוניה אחותו הקשישה מעלה אליו את הארוחות שלו בדלי קשור לחבל פעמיים ביום.

התמונה הנוצרת היא תמונה מרגשת וכנה של גבורה. לא גבורה מסוג "אנו אנו הפלמח" המאפיינת את כותבי קום המדינה, אלא גבורה כוללת, רבת גוונים, אנושית מאוד של קהילה הנלחמה על חייה ולא מאמינה שתראה את הבוקר הבא או זה שאחריו, ובכל זאת נלחמת. מאוד מעניין שהספר יצא בשנת 1966 - ח"י שנים לאחר המאורעות המסופרים בו, ובהוצאת "מערכות" שהיא הוצאה של משרד הביטחון. השפה קצת גבוהה ומיושנת ובכל זאת אני ממליצה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על חרב ישועות