ביקורת ספרותית על חלומות שכוחים - Vergessene Träume מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

עוד סגנון צוויגי שמתמקד בפן מסוים בנבכי נפש האדם.

הספרון הבא מורכב משני סיפורים, הראשון ארוך שמהווה את רובו המוחלט של הספר, והשני קצרצר, שהספר נושא את שמו.
אם אני לא טועה הראשון נכתב אחרי השני, בכל אופן שניהם אגודים בספרון הזה, מהסיבה של הרעיונות שבשניהם שקשורים.

הסיפור הראשון "לפורלה", מספר את סיפורה של קרסנץ, אישה כפרית ונבערת, שכל החיים שלה סובבים סביב מטרה של עבודה כפרית, כשהקשרים החברתיים והאנושיים שלה, מאוד דלים וכפי שהיא מאופיינת ב"עציות" ובאיזו גולמיות כזאת, קשה וחסרת רגשות. החיים שלה משתנים כשהיא מגיעה מהכפר הקטן אל וינה הגדולה, שם מתחילה לעבוד כמשרתת בבית של אדון וגברת עירוניים, עם מתחים בזוגיות. אחרי אינספור משרתים מתחלפים, קרסנץ מצאה את עצמה מתאימה לעבודה שם, בעיקר בזכות האופי האפתי והמתמסר שלה. מפה לשם משהו בה נסדק עם ההערות הראשונות של האדון שהכיר גם את הכפר שלה, ומסדק קטן, כל העציות שבה נשברת.
השינוי שצוויג מתאר, מתמקד ברגשות, ובשל קרסנץ בלבד. היא מפתחת קשר מוזר, שמצליח לעורר בה דבר שלא היה קיים אצלה מעולם - רגשות.
אופן התיאור הצווייגי של התהליך בה היא משתנה הוא כידוע - טוב, והדינמיקה בין המשרתת החדשה לבין בני הזוג המתוחים, מעניינת.

סגנון ההתאהבות הזאת לא חדש אצל צוויג, ההתמסרות החד צדדית שמתפתחת ומייצרת חיים חדשים אצל הדמות, אבל פה שמתי לב שעם המעטפת של הסיפור, אפשר אולי להבין את הכוונה הציורית של האהבה הזאת, שמצביעה על רגש אנושי שמתפרש גם כלא אנושי, כמשהו פסיכוטי, לא סתם הדמות מבוססת בהתחלה כיצור אנושי שקרוב מאוד לבהמתיות, וכשכן מתפתח בה רגש, הוא יהיה פראי ולא חברתי או הבנייתי בשונה מסיפורים אחרים שלו באותו עניין.
מה שכן הפריע לי, זה שאין בו הרבה. כן יש בו את כל המרכיבים הטובים של צוויג, אבל דווקא אני מרגיש שלא כלכך הלך לו עם הסיפור הקצר. הוא קצר מדי, והפואנטה לא מוצגת בצורה ברורה וגאונית כמו שאני רגיל אצלו.

הסיפור השני לעומת זאת, הוא שונה רעיונית מהראשון, ובקצת שלו מקבלים גם קצת מצוויג. מדובר בסצנה קצרה של זוג אוהבים מפעם שנפגשים אחרי תקופה, כשהחיים שלהם המשיכו למקומות שונים על אף התכנונים שלהם לעתיד, או החלומות שלהם. בסצנה שם מובאת רק העמדה של האישה, בה היא מסבירה למה היא התחתנה עם מישהו אחר, ומה הוביל אותה לבחור את הבחירות האלה שנוגדות את החשיבה הקודמת שלה. נחמד, לא מספיק.

השילוב של שני הסיפורים חביב, אבל בשילוב של שניהם אין באמת את הניצוץ הזוהר של צוויג, ולא הרגשתי את ההרגשה המוכרת והטובה שחיפשתי.
טוב, אבל לא מספיק.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על חלומות שכוחים - Vergessene Träume