מה אני למדתי מסבתא שלי? שאם מזמינים אותך להתארח כדאי להביא איתך פרחים, שאם יש לך קונדיטוריה טובה ליד הבית אז אין שום סיבה לאפות עוגות בעצמך, שאפשר וכדאי לקנות בגדים יפים בשלושים שקל, ושצריך להקפיד לא לקנות שום בגד מאריג שצריך גיהוץ. מה דפנה למדה מסבתא שלה? שאם מתקשרים אלייך ודבר ראשון אומרים "הכל בסדר" אז כנראה כלום לא בסדר וכדאי שתשבי.
בגיל עשרים ותשע וחצי יש לדפנה די הרבה בעיות בחיים, עם בחור שבא והולך, עם עבודת מלצרות, עם תאום מוצלח הרבה יותר ממנה, אבא נשוי בשנית שגר בארץ אחרת, אמא בת חמישים ומשהו שעושה טיול אחרי צבא. אבל כשסבתא שלה מתקשר בוקר אחד ואומרת שהכל בסדר, דפנה מבינה שמשהו חמור השתבש. וזה נכון, כי הסבתא שהיא ליידי אנגליה שלא מתלוננת על שום דבר אף פעם נדרסה בתאונת פגע וברח, והאדם היחיד שיכול לעזור לה זו דפנה. ליידי אנגליה בת שבעים וחמש בבית חולים איכילוב, בשכנות ל"סבתאנדיה" ועם הרבה כאבים וצורך בעזרה של אח סיעודי בירידה לשירותים. מה כבר יכול להשתבש?
הנה דברים שכמעט אף פעם לא עושים
1. לא כותבים ספר שכל זירת ההתרחשות שלו היא בית חולים
2. לא כותבים רומן רומנטי קליל שמתרחש בישראל
3. לא כותבים בעברית ספר מצחיק
אין סיבה אמיתית שלא לעשות את שלושת הדברים האלה, אבל זה כמעט ולא קורה. אביגיל חברתי כתבה את "ארץ עיר ילדה" שמתרחש כולו בין כותלי בית חולים בעת שמירת הריון של הגיבורה כליל. הגיבורה שם אמנם אוהבת בדיחות ומספרת אותן לא מעט, אבל ככללותו הספר הוא לא ספר מצחיק. שלי גרוס כתבה את "החיים ומה שלבשתי" שהוא קלילון ישראלי, ובטח יש עוד כמה, אבל לא רבים. לכתוב מצחיק זה בכלל קשה. שרי אלפי ניסן עשתה את כל אלה, וכתבה קלילון רומנטי מצחיק שנדמה לנו שמתרחש באירופה (לונדון, נניח) או בארצות הברית ולא בתוך בית החולים איכילוב. ועם זאת דפנה היא תל אביבית לחלוטין, והסבתא שלה אמנם מנסה להיות ליידי אנגליה, אבל היא סבתא יהודיה.
הצחוק אולי מטעה, כי תחת מעטפת הקלילות מתחבאים כמה נושאים כבדי משקל כמו יחסים בין דוריים במשפחה, ציפיות והגשמות, קנאת אחים ועוד. דפנה עוברת מסע התבגרות עם סבתא שלה, וכמיטב הקלישאות מגלה על עצמה דברים. שלא כמיטב הקלישאות של הז'אנר, הסיפור לא מסתיים עם חופה ותינוק, ולכן הוא יכול להיות מתאים לנסיבות הרגישות של אשפוז אחרי אובדן הריון (סיטואציה שגיליתי שקשה למצוא ספרים עבורה, כי מה שמתאים מבחינת הקלילות מגיע בדרך כלל עם יותר מדי טריגרים). לא הכל בו אמין, אבל לא נתקטנן. ספר כיפי וחמוד ומומלץ בכל גיל.


















