ביקורת ספרותית על חסד אלהים מאת ברנרד מלמוד

---

האנושות הוכחדה. אדם אחד, בחור ממוצע למדי בשם קלווין כהן, הוא היחיד ששרד. מה עושים עכשיו? איך חיים בעולם ריק, או כמעט-ריק?

כהן, חוקר מאובנים ויהודי מתפקד-למחצה, לא יודע מאיפה זה בא לו. הוא לא כל כך מבין למה הוא שרד, או מה עליו לעשות, אך הוא מחליט לחיות. הוא רוצה לחיות - על אף שאיבד הכל. למעשה, הוא נלחם לחיות, ודורש זאת גם מאלוהים. בנקודה הזו הוא צריך להתחיל לחשוב על שאלות שאנחנו לרוב מדחיקים. מהי משמעות החיים בעולם ללא בעלי חיים? איך יעביר את הזמן הרב שנותר לו? היכן יגור, כיצד ישרוד מצד אחד ולשם מה ישרוד מצד שני? האם עליו לקיים את רצון האל, או את צווי ההישרדות?

כל שאלות היסוד הפילוסופיות על אמונה, משמעות ומוסר הופכות רלוונטיות הרבה יותר בספרו של מלמוד, והופכות למעין פרק נוסף בסיפור בריאה אלטרנטיבי, שמרגיש קמאי ובדיוני בו זמנית. מלמוד טווה סיפור מרתק מפני שהוא לא צפוי בעליל - אין לדעת מה יצוץ בעולם שעבר שואה גרעינית. זה לא סיפור מדע בדיוני, אלא סיפור פסיכולוגי עמוק, על אדם שמנסה לברוא לעצמו עולם במקום אחד אחר שחרב, ומגלה שלא כל כך פשוט לקחת את הפיקוד על אמות המידה המוסריות בעולם החדש, או להיות מודע לנקודות העיוורון שלו-עצמו.

סיפור שמעורר מחשבות יותר מכפי שהוא נתון תשובות, ומזכיר עד כמה גבולות התבונה האנושית הדוקים. היכולת שלנו להבין את העולם ואת דרכיו, כל שכן לברוא מציאות על פי שאיפותינו - מוגבלת, בראש ובראשונה על ידי טבענו, וגם על ידי יחסינו עם האחרים סביבנו.

» ביקורות נוספות של אלומה
» ביקורות נוספות על חסד אלהים