ביקורת ספרותית על הספר הסודי של הרופא מאת שלמה לאניאדו

---

הספר (הנחמד!) של פרופ' לניאדו אינו ספר של ממש, בעיני - כמובן, ניתן לטעון שכל טקסט כרוך הוא ספר, וזה אומנם נכון מבחינה פיזית - אך מבחינה מבנית הטקסט דומה יותר לאלבום שמאגד פרקי-חיים שונים לצד קישוטים אהובים (במקרה הזה, אנקדוטות והירוגליפים), ללא החוט אשר שוזר אירועים מנותקים לכאורה לכדי סיפור קוהרנטי אחד, סיפור שגיבורו ההרואי (יותר-או-פחות) מתמודד עם אתגרים הקשורים זה לזה, מונע על ידי רצונות שמכוננים את חייו ואת רגשותיו, את מעשיו ואת תקוותיו (Fac et Spera). בקצרה, אישיותו לא נחשפה כאן. ואולם, 'דמות הרופא' הכללית דווקא כן, לפחות על פני השטח - כמו שדמות הבלש מאופיינת דרך סיפור בלשי, כך גם סיפוריו של רופא, מנותקים זה מזה ככל שיהיו, מציירים קווי מתאר של דמות - דמות אכפתית, נבונה, חזקה, ישרה ומעט צינית (בכל זאת, קשה להיות רופא) שצריכה לתמרן בסבך של עניינים פוליטיים, כלכליים, משפטיים ופסיכולוגיים תוך מחויבות אתית יסודית לטובת המטופל ולטובת החברה כולה.

אף שלניאדו אינו חולק עם הקוראים את מבט-העל על חייו, עלילותיו מעניינות, מדהימות-לעתים ומבדרות ברובן (הישג לא מבוטל לספר שמתאר חוויות של אדם שנהיה רופא בגיל צעיר, והקים את מחלקת טיפול נמרץ לחולי לב). קראתי את הספר במסגרת הכנות למיונים ללימודי רפואה, ובמישור הזה הוא לא תרם או תאם לציפיות שלי - אין בו תובנות עמוקות לגבי חיי הרופא או מחויבותיו. לצד זה, הסיפורים מהנים לקריאה ומלמדים לא מעט על חיי סטודנטים לרפואה בעבר ועל סוג הסיפורים שרופאים חווים. אפילו רשימות של עצות ודגשים שהוא מצרף בחצי-צחוק (למשל, איך לגרום לעמיתים למקצוע להתייחס אליך כבעל-הדעה) מלמדות דבר או שניים על דינמיקות בין רופאים. הפנינים האמיתיות שבספר (יומן?) הן סיפורים שקשורים לאופיו הייחודי של לניאדו, ולא לאותה 'דמות רופא' כללית - מעשי שובבות כאלה ואחרים, מפגשים עם אנשים מרקעים מגוונים וסיפורי-הצלחה כגון הקמת המחלקה. לכן, על אף שהספר לא סייע לי להתנסות בנעלי הרופאה או ללמוד דבר מה מהותי, אני יכולה להמליץ עליו לכל מי שמעורב בתחום הרפואי - פשוט כי כיף לשמוע סיפורי חיים-של-אחרים.

» ביקורות נוספות של אלומה
» ביקורות נוספות על הספר הסודי של הרופא