ביקורת ספרותית על האמנים מאת דליה הרץ
ספר מעולה

---

דליה הרץ כותבת בשפה מובנת ושווה לכל נפש על רעיונות נשגבים - יחסים בין דורות, יחס האמן ליצירתו, החיפוש אחר שפה בהירה, יכולתנו להתקרב אל האחר והכמיהה לאופטימיות. זוהי בין המשוררות היחידות לדעתי שגם אנשים מן השורה, שאינם חובבי שירה מובהקים (ושייכים לעניות דעתי לחוג העליון של אינטלקטואלים פלצנים, בדורנו כאשר השירה נעשתה כל כך לא ברורה) יכולים בכל זאת להתחבר לשירתה. זוהי משוררת שהקדישה את חייה למבט. משוררת שהיא גם בן אדם, ושתוצאות מחקר חייה מוחשיים בכל שיר ושיר שהיא כותבת. דליה הרץ אמרה באחד מראיונותיה לעיתונות שהיא כותבת שיר אחד במשך שבוע של עבודה. הרעיון לשיר נולד מ"חדווה רגעית" אך אין הוא יורד משולחנה אלה לאחר עבודה מרובה. כמה זה נחוץ בדורנו, בו כל תל אביבי נהיה משורר, והכתיבה הגרפומנית הפכה לנורמה? סוף סוף מישהו שיש לו מה להגיד - ותמות להתעסק בהן, נושאים אותם פתחה בעצמה (פה אני מדבר בעיקר על ספרה הראשון - מרגוט - בה התמה העיקרית הייתה ממוקדת יותר - חיקוי). דעתי האישית שמדובר פה בקפקא הישראלי. יש לשים לב שארכיון כתביה לא ילכו לאיבוד בגילה המתקדם.

» ביקורות נוספות של יהונתן מויזה
» ביקורות נוספות על האמנים